נטל הראיה בעניין הכשרות לצוות כאשר קיים פגם בצוואה

בעניין: עזבון המנוחה: מ.ה ז"ל

לפניי בקשה לצו קיום צוואה (ת"ע 43164-03-15) והתנגדות לקיומה (ת"ע 43252-03-15).
העובדות וטענות הצדדים בתמצית:
1. המתנגדות הינן אחיותיו של המשיב.
2. אימם של הצדדים, הגב' מ.ה ז"ל, הלכה לעולמה ביום 29.1.2015 והותירה אחריה צוואה מיום 22.6.2014 בה ציוותה 91% מרכושה לבנה -המשיב- ואת יתר תשעת האחוזים- למתנגדות 1-3 (5% למתנגדת 1; 2% לכל אחת מהמתנגדות 2 ו – 3).
3. אין חולק כי במועד בו נערכה הצוואה הייתה המנוחה מאושפזת בבית חולים סורוקה, לאחר שעובר לכן, ביום 10.6.2014, אובחן גידול סרטני בראשה. ביום 3.7.2014 בוצע למנוחה ניתוח להסרת הגידול הסרטני.
4. בהתנגדותן העלו המתנגדות טענות מספר כנגד תוקפה של הצוואה:
4.1 אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 לחוק הירושה:לטענתן, עת נערכה הצוואה הייתה המנוחה במצב רפואי קשה ביותר, סבלה מהזיות קשות וחרדות ונטלה כדורי הרגעה וטשטוש אשר השפיעו על כושר שיפוטה.
עוד לטענתן, משסבלה המנוחה מחוסר ראייה כמעט מוחלט הרי שלא היה באפשרותה לקרוא ועניין זה לא צוין כלל בצוואה גופה.היות והמנוחה, אליבא לגרסתן, הייתה במצב רפואי וקוגנטיבי ירוד, לפיכך יש לקבוע כי הצוואה נעשתה בשעה שהמצווה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה ועל כן יש להורות על בטלותה.
4.2 מעורבות בעריכת הצוואה:לטענתן, נוכח מצבה הרפואי והיותה מאושפזת במועד בו נערכה הצוואה, נבצר ממנה לטפל בעצמה בכל הנוגע לעריכת הצוואה, והמשיב הוא זה אשר היה בבחינת "המוציא והמביא": הוא זה אשר יצר קשר עם עורך הדין אשר ערך את הצוואה; הוא זה אשר מסר לו את הפרטים הדרושים לצורך עריכתה; הוא זה אשר נשא בשכרו והוא אף נכח במקום בעת חתימת המנוחה על הצוואה.
4.3 השפעה בלתי הוגנת: לטענתן, המנוחה הייתה תלויה לחלוטין במשיב ובשל קשיי הראייה שלה, נזקקה  לעזרתו המתמדת.המשיב דאג להסתיר את דבר עריכת הצוואה מאחיותיו ודאג להיות תדיר בסביבתה של אימו אף לאחר הניתוח, וזאת על מנת למנוע מהמנוחה גילוי דבר עריכת הצוואה. 
4.4 פגם צורני:בצוואה לא צוין כי העדים אישרו שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה (להבדילמההצהרה כי חתמה בפניהם) וזאת בניגוד להוראות סעיף 20 לחוק הירושה.
אי לכך, לטענת המתנגדות, לנוכח הפגם הצורני והואיל והצוואה נחתמה בעת שהמנוחה הייתה מאושפזת ובשים לב למצבה הרפואי כמו גם ליתר הנסיבות – יש להפוך את נטל הראיה ולקבוע כי על המשיב הנטל להוכיח שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
5. טענות המשיב:
המשיב מכחיש כל אחד ואחד מטעמי ההתנגדות ולטענתו אין כל הצדקה מכל מין וסוג לפסילת הצוואה.

5.1 באשר לטענת העדר הכשירות – לטענתו, המסמכים הרפואיים אשר נערכו בסמוך למועד אשפוזה של המנוחה מצביעים על צלילות דעתה ועל כשרותה של המנוחה ולפיכך אין כל בסיס לטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה.
5.2 באשר לטענה ביחס למעורבותו הנטענת בעריכת הצוואה – מכחיש הוא את טענת המתנגדות שלפיה היה נוכח בחדרה של אימו במועד בו חתמה המנוחה על צוואתה ומכחיש הוא כל טענה כי נטל חלק כלשהו בעריכת הצוואה.המנוחה היא זו אשר בחרה לערוך את צוואתה בסמוך למועד הניתוח לנוכח הסכנות הכרוכות בו.היא זו אשר יזמה את הרעיון לעריכת צוואה והיא זו אשר ביקשה ממנו להזמין עבורה עורך דין. שכר טרחתו של עורך הצוואה שולם מכספי המנוחה ולא מכספו. צוואת המנוחה הינה פרי רצונה הכנה והאמיתי של המנוחה שבחרה להוריש לו את מרבית רכושה, כאשר את הטעם לכך, ציינה היא  בסעיף 4 לצוואתה, שזו לשונו: "למען הסר ספק – החלטתי להוריש את מרבית רכושי דווקא לבני וזאת לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה שבני זקוק לכל עזרה כלכלית שאוכל להעניק לו בעוד ששלושת בנותיי האמורות לעיל, מצויות במצב כלכלי טוב ולא זקוקות כלל לעזרה כלכלית".
בפועל, מצבו הכלכלי אכן אינו במיטבו, בהיותו חסר רכוש משמעותי כשמנגד אחיותיו "מסודרות" ואינן זקוקות כלל לרכושה הדל של אימן.