נטוביץ נ' זנטי

פסק דין

1.התובעת, יועצת מס, טיפלה במשך מספר שנים בהכנת דו"חות דו-חודשיים מטעם הנתבע לרשויות המס. בתביעתה נגדו, טוענת היא כי הנתבע ביצע כלפיה "תרגיל עוקץ", אשר במסגרתו בעת ששילם לה את שכר הטרחה החודשי הוא ביקש ממנה והיא נתנה לו אישור על כך שאין לו חובות כספיים כלפיה. זאת, בעודו מתכנן להוציא מטיפולה את התיק שלו, תוך הסתמכות על אישור זה, על אף למעשה היה חייב לה סכומי כסף נוספים בעד דו"חות שונים אחרים שהיא הכינה עבורו.

2.לטענת התובעת, הנתבע טרם שילם לה בעבור דו"חות להחזרי מס לשנים 2004, 2007 ו-2008 ודו"ח הצהרת הון לשנת 2009. האישור שהיא נתנה לו על כך שאין הוא חייב לה כסף, התייחס, כך לטענתה, אך ורק לתשלומים בעד הנהלת החשבונות החודשית שהיא עשתה עבורו.

3.להוכחת טענתה בדבר הכנת הדו"חות הללו, הציגה התובעת מסמך המלמד על הפקדת סך של 4,721 ₪ בגין החזרי מס לחשבון הבנק של הנתבע, ביום 20.9.10 (ר' מסמך המסומן תו/1 בנספחי התביעה) ואישור אודות הגשת דו"ח הצהרת הון על שמו (תו/2), בשנת 2010 גם כן.

4.בעדותו בפני, אישר הנתבע כי התובעת אכן סייעה לו בהכנת דו"ח הצהרת ההון וכי קיבל החזר מס בסך 4,721 ₪ ואולם לטענתו הוא לא אמור היה לשלם לה על כך תשלום נוסף כלשהו, שכן הסיכום ביניהם היה שהוא משלם לה סכום דו-חודשי של 800 ₪, שאותו הוא הקפיד תמיד לשלם, אחרת היא לא היתה מוכנה לעשות עבורו כלום: "אף פעם לא עשתה לי דו"ח מבלי שאשלם לה קודם".

5.לטענת הנתבע, הוא החליט להוציא את התיק שלו מטיפולה של התובעת, לאחר שהסתבר לו שהיא לא הכינה עבורו בזמן אישור על ניכוי מס במקור ואז, משלא מצא אותה במשרדה ונאמר לו שהיא נסעה, הודיע לה כי הוא פונה לרואה חשבון אחר.

6.לשאלה האם בתחילת ההתקשרות ביניהם או בשלב אחר כלשהו נחתם ביניהם הסכם שכר טרחה, השיבה התובעת בשלילה והוסיפה: "שכר הטרחה שלנו הוא פעם בחודשיים, כשהלקוח מביא את הניירת ומכינים לו דו"ח מע"מ ובאותו מעמד הוא משאיר שיקים למל"ל, למע"מ ולמס הכנסה".

לשאלה המתבקשת הנוספת, מנין צריך היה הנתבע לדעת שהוא יידרש לשלם סכומים נוספים בעד הכנת הדו"חות נשוא התביעה, השיבה התובעת: "מה אני עובדת בחינם?" והוסיפה כי אמרה לו וכי הוא הבטיח לשלם לה "כשהוא יסתדר".

7.טענותיה אלה של התובעת, נדחו על ידי הנתבע שחזר וטען: "היא אף פעם לא עשתה לי כלום בלי כסף מזומן מראש".

8.בעקבות גרסה זו של הנתבע, הוסיפה התובעת והגישה לתיק בית המשפט, במועדים מאוחרים לדיון שהתקיים בפני, מסמכים המוכיחים, לטענתה, כי:

הנתבע שילם לה, "באופן קבוע" חודשים לאחר שהכינה עבורו את הדו"חות החודשיים.

במסמכי משרדה, רשום הנתבע כמי שחייב בגין הצהרת הון והוא קיבל הודעה על כך.

בחוזר פרסומי של משרדה מצויין במפורש כי לעניין החזר מס לשכירים עמלת התשלום נגבית לאחר קבלת החזר המס לחשבון הלקוח.

ביום 6.5.12 נשלח אל הנתבע מכתב תזכורת בגין חוב שלו למשרדה.

9.מאחר ומדובר במסמכים אותם לטעמי, יכולה וצריכה היתה התובעת להגיש מלכתחילה, כנספחים לכתב תביעתה וליתן לנתבע הזדמנות להתייחס אליהם, הוריתי על העברתם להתייחסותו.

10.בתגובתו, מיום 28.4.13, תוך הבעת מחאה על הגשתם המאוחרת של המסמכים, טען הנתבע כי:

את הדו"חות החודשיים הכינה עבורו התובעת באיחור, רק בעת ששילם לה, במזומן (מה שהביא לכך שהוא חוייב בקנסות לרשויות המס).

אין במסמכים שהוגשו על ידי התובעת, כדי להוכיח קיומו של חוב.

11.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים השונים, אני סבורה כי לא הונחו בפני ראיות מספיקות לביסוס טענות התובעת כלפי הנתבע, ואלה נימוקי:

אף מן המסמכים שהגישה התובעת לאחר הדיון, עולה שהנתבע שילם לה בקביעות, גם אם באיחור, שכר טרחה דו-חודשי, לרבות בעבור החודשים האחרונים בהם הכינה עבורו דו"חות – ינואר-פברואר 2012, וכי במסמך מיום 12.3.12 היא אישרה בכתב ידה ובחתימתה כי "אין חוב כולל 1+2/12".