נחשון נ' מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן נשיא, כב' השופט יוסף ריבלין), בתת"ע 19572-09 מיום 22.9.11, בו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד להוראות סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

בגין עבירה זו, הוטלו על המערער: קנס בסך 360 ₪, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בקיזוז 30 יום פסילה מנהלית ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים, וזאת, על תנאי למשך 3 שנים.

המדובר באירוע שהתרחש ביום 25.11.09 בשעה 1:15, עת נהג המערער ברכב מסוג פז'ו ברחוב "הפרסה", כשבדוגמת אוויר נשוף שלו, נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף היה 405 מיקרוגרם.

הטענות בערעור

ב"כ המערער טען כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין.

נימוקי הערעור הכתובים התמקדו בשלושה מישורים עיקריים:

ראשית טען, כי ע.ת. 1, תודרך על ידי המשיבה, בהליך בבית משפט קמא. לטענתו, הוא בא בדברים עם המשיבה בבית משפט קמא, על מנת להגיע להסדר. בין היתר, הצביע על ליקויים בתיק, מהם, לטענתו, ליקוי מהותי שנגע לראיות שהיו בידי ע.ת. 1 שעמד להעיד ואף ביקש שלא לדבר עם העד בטרם חקירתו. הוא הבחין, כי המשיבה הסתגרה לפרק זמן עם העד בחדר התובעים בבית המשפט ולטענתו, העד החל להסביר בעדותו, את מה שעתיד היה להישאל עליו.

שנית, חזר על הטענות שהעלה, בהליך בבית משפט קמא. בין היתר, לגבי החובה להוכיח, כי מכשיר הינשוף תופעל על פי נהלי ההפעלה, בעיית הזמנים בשעת עצירתו של המערער וכיולו התקופתי של מכשיר הינשוף.

לבסוף, טען, כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לטעמו, הקלה בעונשו של המערער. ב"כ המערער ציין, כי המערער חווה ניסיון לביצוע לינץ', כמה חודשים קודם למתן גזר הדין, עת נכנס בטעות עם רכבו בשעות הלילה לשכונת "עיסאוויה" במזרח ירושלים. שם, קבוצה של "בני בליעל" התנפלו על רכבו, רגמו אותו באבנים והכניסו בקבוק תבערה לרכבו. חייו ניצלו בנס, הודות להתערבותו של אחד המוכתרים בכפר ובניו, שסייעו לחלצו.

בנוסף, מסר על מצבו הנפשי של המערער בעקבות הטראומה שעבר, וטען שהמערער לא חזר לתפקד ולא "חזר לעצמו" מאז האירוע,איבד את עבודתו, עובר טיפולים פסיכולוגיים ומטופל במסגרת ביטוח לאומי.

ב"כ המערער טען, כי המערער זקוק לרכבו לצורך הטיפולים שהוא עובר כתוצאה מן האירוע.

פסק הדין של בית המשפט קמא

בעדותו הראשית טען המערער, כי הוא נסע עם בת זוגו וילדיה ברכב, בחזרתם מבת מצווה, כאשר שתה שני בקבוקי בירה ועוד מספר לגימות ממשקאות אחרים. לעומת זאת, בזמן אמת, הודה בפני השוטר, כי שתה ארבעה בקבוקי בירה. בית משפט קמא, דחה בהכרעת דין מפורטת ומנומקת את טענותיו השונות של המערער, כדלהלן:

אשר לטענת המערער, כנגד התנהלות השוטרים, כי שתה ועישן לפני בדיקת הינשוף, קבע בית משפט קמא בהכרעת דינו: "מאחר ועדות ע.ת. 1 אמינה עלי, אני דוחה מכל וכל הטענה של הנאשם כי שתה ועישן בזמן ההמתנה" (עמ' 3 להכרעת הדין). בנוסף, ציין, כי טענה זו לא נטענה בתשובה לאישום וכי ע.ת. 1 לא עומת על כך בחקירתו, ומכאן ההנחה, שללא עימות אין מחלוקת על דברי העד באותו נושא.

כמו כן, צויין בהכרעת הדין, כי המערער טען ששתה 2 בקבוקי בירה בלבד, אולם, בחקירתו הנגדית נסוג במקצת מגרסתו וטען ששתה 2-3 בקבוקי בירה. "אציין כי אף לו שתה 2 בקבוקי בירה בלבד עדיין אין בכך כדי לשלול שכרות. כיוון שהדבר תלוי כידוע במשתנים הפיזיולוגים. ומכל מקום הודה הנאשם בפני כי שתה עד 3 בקבוקים".

בנוסף, נקבע, כי המערער חתם על המסמכים שהוגשו, בהם נכתב, בין היתר, כי שתה ארבעה בקבוקי בירה.

בית משפט קמא הוסיף לחובת המערער, את הימנעותו מלהעיד עדות רלוונטית, שכן, בחר שלא להעיד את בת זוגו ששהתה עימו ברכב במהלך האירוע. צויין, כי בהיותו מיוצג, היה עליו לדעת, כי היה עליו להביאה לעדות.

בית משפט קמא דחה, גם את טענות המערער כנגד מיומנות מפעיל הינשוף, והוסיף "...אני קובע כי מדובר במפעיל מיומן, אשר הפעיל הינשוף בהתאם למדריך המשטרתי". (עמ' 4 להכרעת הדין).

כמו כן, דחה בית משפט קמא את הטענה, בנוגע לצורך בכיול נוסף של מכשיר הינשוף, בהסתמך על ת' (י-ם) 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי (מיום 7.3.10) וע"פ (מחוזי י-ם) 25457-04-10 (מיום 17.10.10), שקבעו, כי די בבדיקה חצי שנתית ואין צורך בכיול.