נחמן נ' עירית חיפה ואח'

החלטה

בהמשך לישיבה האחרונה:

1. הרקע והשתלשלות ההליך תוארו בפירוט בפסק דיני מיום 20.12.09 .

2. ב 9.7.09 הוציאה עירית חיפה צו שהופנה למבקש וועד קהילות בעלזא לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א – 1981 (להלן "החוק"). הצו מתייחס למבנה הידוע כ"בית הכנסת הגדול בחיפה", ונוגע למפלס העליון – מפלס רח' הרצוג. המבקש הגיש בקשה לצו עיכוב זמני לפי סע' 5(ג) לחוק. ניתן צו עיכוב והדיון במעמד הצדדים נדחה לבקשת הצדדים כדי לאפשר הידברות. משזו לא צלחה, התקיים דיון ארוך (לאורך יום דיונים שלם) במהלכו נחקרו המבקש על תצהירו, שני עדים מטעמו, ומר מוריס סיימון, המצהיר מטעם עמותת בית הכנסת.

3. בפסק דיני שניתן ביום 20.12.09 קבעתי "בשורה התחתונה" כי :

א. לא הוכח רכיב התפיסה של מקרקעי ציבור שבחוק (יסוד החזקה).

ב. לצורך ההליך הוכחה בעלותה של עירית חיפה במקרקעין, היינו היא הרשות המוסמכת להוצאת הצו.

ג. הצו הוצא במועד.

ד. החוק אינו אלא תחליף וקצור הדרך לתביעת סילוק יד, וממילא אין כוונה לסלק המבקש או מי מקהילת בעלזא או חפצים מן המקרקעין (בית הכנסת או חלק ממנו) אלא להסדיר ניהולו של בית הכנסת כך שישמש כל בני הציבור על זרמיו; מטרה שהנה ראויה אך לא לשמה נועד החוק הספציפי בו עסקינן. המשמעות של צו המוצא לפי החוק אינה אלא סילוק יד. הדבר עולה אף מן ההגדרה המפורשת של "פינוי מקרקעי ציבור" שבחוק.

4. פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות הצדדים שכללה חקירת המבקש על תצהירו, חקירת שני עדים מטעמו, וחקירת ד"ר סיימון על תצהירו (האחרון הנו נציג עמותת בית הכנסת). כאמור, החקירות היו מפורטות והדיון השתרע על פני יום דיונים שלם.

בפסק הדין הוריתי על ביטול הצו. לא קבעתי מסמרות בפסק דיני בסוגית החזקה כדין (להבדיל מחזקה), לאור האמור בס"ק א, ד' של הפסקה הקודמת שדי היה לדידי בכל אחד מהם כדי להביא לתוצאה של ביטול הצו. אם לא מתקיים רכיב התפיסה של מקרקעי הציבור, ממילא לא עולה השאלה אם אותה תפיסה הנה כדין. ואם אין רצון לסלק בני אדם מקהילת בעלזא ממתחם כלשהו של בניין בית הכנסת או לפנות חפצים (מזגנים) שהתקינו, ממילא אין כאן סילוק יד. עם זאת ציינתי ביחס לרכיב החזקה כדין שלטעמי סימני השאלה שהתעוררו אינם מקימים רף הוודאות שהוצב בהלכת בן שמחון המתירים שימוש בחוק. אף מטעם נוסף זה – הוריתי על ביטול הצו.

5. העיריה ערערה, ובערכאת הערעור הגיעו הצדדים להסכמות הדיוניות הבאות שקבלו תוקף של החלטה:

א. לא ייטען כי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) אינו ההליך המתאים, היינו לא ייטען שהעיריה שהוציאה הצו נקטה בהליך לא מתאים. עם זאת זכותו של המבקש לטעון כי לא התמלאו התנאים בחוק זה גופו המכשירים הצו.

ב. לא תהא מחלוקת ביחס להתקיימות רכיב החזקה במשיב , היינו "תפיסת מקרקעי ציבור".

ג. בכפוף לכך יבוטל פסה"ד ואדון מחדש בתנאים הדרושים לצורך ביטול הצו, למעט רכיב החזקה. לא צוין כי יש לגבות עדויות נוספות.

6. זימנתי הצדדים לדיון , ובישיבה עורר המבקש בקשה לקבוע התיק לשמיעה, משל לא קוים כבר הליך של שמיעת ראיות. המבקש נימק בקשתו בכך שבהליך הקודם התרכז המבקש בנושא אי התאמת ההליך מכוח הלכת בן שמחון, ולאור ההחלטה בערעור "השתנה הכיוון" והמבקש חפץ לנהל הוכחות סביב הנושא של ההסכם ותוכנו, היינו נושא החזקה כדין. המבקש שמר על זכותו לטעון אף כנגד נושא בעלות העיריה, לפי שפסה"ד בוטל כולו והמקרקעין אינם מוסדרים. במהלך הדיון הוגשו אמנם מסמכים המלמדים על העברת הבעלות במקרקעין מפיק"א לעיריה (שטר המכר והצהרה לשלטונות מיסוי מקרקעין); אך לטעמו של המבקש יתכן והבעלות היתה אמורה לעבור מן העיריה לעמותת בית הכנסת, ושמא כך היה אמור להיות עוד במקור. לשם בדיקת הנושא, ואף לצורך מצוי הבדיקה ביחס לרכיב החזקה כדין (כאשר המבקש מעלה טענות על מעמד בית הכנסת כהקדש ומה יש ללמוד מכך לשיטתו אף בהנחה שהעיריה היא בעלים, וחפץ הוא אף לבדוק שמא העברת הבעלות לעיריה היתה מותנית בתנאים נלווים), התבקש צו גלוי מסמכים שיופנה לעיריה ולמשרד עוה"ד סלומון ליפשיץ שטיפל בזמנו בנושא העברת נכסי פיק"א. הצו שהתבקש נגע למסמכים הנוגעים הן להעברת הבעלות והן למעמד עמותת בית הכנסת לרבות זכויותיה כהקדש, זכויות חזקה ושימוש שלה וזכויותיה לחתום הסכמים דוגמת ההסכם נשוא המחלוקת שנחתם בינה לבין המבקש.

7. הצעתי לצדדים להסכים להסדר לפיו לא יהא שנוי במחלוקת כי העיריה הנה בעלת המקרקעין והרשות המוסמכת להוציא הצו, ומאידך להסכים למתן הצו המבוקש, לצורך בדיקת רכיב החזקה כדין. כאשר אם יאותרו מסמכים חדשים כתוצאה מהצו ומי מן הצדדים יגרוס שיש לשמוע ראיות בהקשר לאותם מסמכים יוכל להגיש בקשה בענין.

מתגובת המבקש עולה כי הוא ממאן להסדר הדיוני. העיריה מצדה הסכימה ונתנה הודעה לפיה בהמשך לדיון ערכה בדיקה נוספת בתיקי הנכס, ואין ברשותה ובחזקתה מסמכים נוספים הנוגעים לבעלות או חזקה שלה במבנה בית הכנסת של עירית חיפה. עם זאת לא צוין בתגובה האם בשליטת העיריה מסמכים שטרם הוגשו ונודעים למעמד העמותה וזיקתה לבית הכנסת. לא הובעה התנגדות למתן הצו לגופו, לטעמי התנגדות מעין זו אף אינה ראויה.

8. טענת המבקש כי בעקבות הדיון בבית המשפט המחוזי שונה מרכז הכובד של ההתדיינות מבחינת המבקש, אין בה ממש. המבקש ובא כוחו לא פסחו על שום טענה מראש ולאורך כל הדרך, הן בבקשתו הן בסכומיו, ואף התכוננו כדבעי לדיון הוכחות. הדבר היה נהיר לעת הדיון, ואף לא מפתיע שכן בדיון במעמד הצדדים לאחר שניתן צו עיכוב זמני לפי החוק, אכן אמורות להישמע ראיות הצדדים ביחס לכל סוגיה שבמחלוקת; וככל שברירת המחדל הקבועה בחוק (קיום דיון במעמד הצדדים תוך 10 יום) אינה מותיר זמן לזימון עדים נוספים, יש לעורר הבקשה בזמן אמת. במקרה זה כאמור אף לא היה הלו"ז צפוף, שכן הדיון במעמד הצדדים התקיים רק ב 24.9.09 .

הצדדים טענו ואף הביאו ראיות גם ביחס לחזקה כדין של המבקש או קהילת בעלזא הנגזרת ממעמד בית הכנסת כהקדש וממעמד העמותה שהיא שהתקשרה עם המבקש באותו הסכם. חלק לא מבוטל מן הדיון הראיות והטיעונים הוקדש לכך. אף את המסמכים המבוקשים כעת ניתן היה לבקש עוד עובד לדיון במעמד הצדדים (שנדחה כאמור) או במהלכו, ואף לחקור את ד"ר מוריס אודות קיומם. אכן יומו של המבקש ניתן לו, אף לא בצמצום, ואף ביחס לרכיב החזקה כדין. בשונה מעמדת המבקש, יש אפוא בבקשות משום מקצה שיפורים דיוני, אף אם אין כאן הרחבת חזית. בסע' 9 לעמדת המבקש מיום 13.4.10 טוען הוא כי שקל צעדיו בהליך בפני על סמך התשתית המשפטית שהייתה ומשזו השתנתה בהחלטת ביהמ"ש המחוזי, חפץ הוא לחזק את הטיעונים שנותרו. אם כן, ולו בשפה רפה, מודה המבקש כי חפץ הוא לחזק בראיות נוספות טיעונים שכבר היו ידועים. לא זו בלבד שהיו ידועים אלא אף הוצגו ראיות בעניינם. התשתית המשפטית לא "השתנתה" כטענת המבקש אלא צומצמה בלבד יריעת המחלוקת הקיימת. לא ניתן עוד לטעון לאי קיום רכיב החזקה או לאי התאמת ההליך. יתר הטענות על כנן עומדות, ובמסגרת זו אכן זכאי המבקש אף לטעון מה שיחפוץ ביחס לבעלות במקרקעין, שכן אכן פסה"ד בוטל כולו. אך לדידי לא ניתן לפתוח ההליך מחדש לשמיעת ראיות לא מוגבלת משל היה כלא היה. הנחית ערכאת הערעור לא היתה לגבות ראיות בענין זה או אחר אלא "לדון מחדש" משעה שכאמור לא באה הכרעה בשאלת החזקה כדין, ומשעה שחלק מן הפלוגתאות הוכרעו בהסכמה הדיונית שבערעור ויש לדון מחדש רק במה שלא הוכרע שם. טיב הדיון והבירור העובדתי - הותר לשיקול דעת הערכאה המבררת.