נחמיה נ' בהרי ואח'

פסק דין

ביום 6/3/2009 בשעה 12:00 התנגשה המכונית שבה נהג התובע והנתבע שכנגד, המצויה בבעלות סבתו, לבין מכוניתה של הנתבעת 1 המבוטחת על ידי הנתבעת 2 שהן התובעות בתביעה שכנגד.

טענתן המקדמית של הנתבעות היא כי מאחר שהמכונית שבה נהג התובע איננה בבעלותו, אין הוא יכול לתבוע בשל נזקים שנגרמו למכונית, מאחר שאין אדם רשאי לתבוע את נזקי רעהו. הנתבעות צודקות בטענתן זו, אולם לאחר ששמעתי את הצדדים ואת הראיות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל מקרה, התובע לא הוכיח את תביעתו וכי דינה להידחות גם לגופה, כל זאת מהטעמים שיפורטו להלן, לפיכך איני רואה צורך לדחות את התביעה רק על יסוד הטענה המקדמית.

התובע והנתבעת 1, נסעו ברחוב הרוזמרין בשכונת גילה בירושלים, מכיוון מזרח לכיוון מערב, וההתנגשות ארעה בעודם נוסעים בקרבת הצומת. סמוך לצומת ישנם ארבעה נתיבים בכיוון הנסיעה שבו נסעו התובע והנתבעת 1 ששלושה מהם נועדו לנסיעה ישר ואילו הנתיב הרביעי, השמאלי ביותר, נועד לפנייה שמאלה. הנתבעת 1, עמדה בנתיב השמאלי ביותר והמתינה לאור האדום ברמזור שהתחלף לירוק. לאחר שהבחינה כי המכונית שלפניה תקועה ולמרות התחלפות האור לירוק, היא אינה מתקדמת, אותתה ימינה והחלה לעקוף מימין את המכונית התקועה שלפניה. התובע נסע בנתיב שמימין לזה שבו נסעה הנתבעת 1 והשמאלי ביותר מבין שלושת הנתיבים שנועדו לנסיעה ישר. במהלך העקיפה המתוארת שביצעה הנתבעת 1, ארעה ההתנגשות והמכונית שבה נהג התובע נפגעה בצידה השמאלי ואילו זו שבה נהגה הנתבעת 1 נפגעה בפינה הקדמית ימנית. עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים.

המחלוקת היא ביחס לעובדות המתארות את אופן התרחשותה של התאונה. לטענת הנתבעת 1, בעת שהחלה לפנות כדי לעקוף את המכונית התקועה שעמדה לפניה, היא אותתה והסתכלה במראה הצדדית ימנית, ורק לאחר שראתה שהדרך פנויה יצאה לעקיפה. לטענתה התובע הגיע במהירות גובהה וחסרת זהירות וזו הסיבה לתאונה. מנגד טען התובע כי עמד סמוך לרמזור והמתין שיתחלף לירוק ואז החל בנסיעה אטית קדימה ובאופן מפתיע התנגשה בצד השמאלי של המכונית, מכוניתה של הנתבעת 1.

לא מצאתי סיבה להעדיף דווקא את גרסת התובע על פני גרסתה של הנתבעת 1, כשם שלא מצאתי סיבה להעדיף את גרסתה של הנתבעת 1 על פני זו של התובע. הנתבעת 1 תומכת את טענתה בכך שמכוניתו של התובע השתפשפה לכל אורכה בצידה השמאלי, ומכאן לטענתה, ניתן ללמוד שהתובע חלף במהירות על פני מכוניתה של הנתבעת 1 אשר נפגעה בפינה הימנית קדמית, פגיעה של שפשוף ומעיכה. מתמונות אלו אכן ניתן ללמוד שמכוניתו של התובע חלפה לכל אורכה על פני מכוניתה של הנתבעת 1 אולם אין בכך בהכרח כדי ללמד שהתובע הגיע במהירות גבוהה אל הצומת, מבלי שנתן את דעתו לכך שהנתבעת 1 סתתה לעבר הנתיב שלו.

בנסיבות אלו ובהעדר ראייה חיצונית נוספת שיש בה כדי לחזק דווקא את גרסתו של אחד מהמעורבים בתאונה, המסקנה המתבקשת היא שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, כשם שלא עלה בידי הנתבעות להוכיח את התביעה שכנגד.

לפיכך, התביעה והתביעה שכנגד נדחות, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ז אייר תש"ע, 11/05/2010 במעמד הנוכחים.

תמר בר-אשר צבן, שופטת

הוקלד על ידי: דלית גולן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: