נחמיה טיילור נ׳ פלוני

בפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – "החוק"), להוצאת צו מניעה האוסר על הנתבע לפרסם ולהפיץ על התובע דבר לשון הרע וכן לפיצוי כספי בסך של מיליון ₪.

מדובר בנתבע לא מיוצג אשר למרות המלצות רבות של ביהמ"ש, לכל אורך ההליך השיפוטי, לפנות לקבלת ייעוץ מעו"ד, בחר שלא לעשות כן אלא המשיך לייצג את עצמו וחבל על כך. היעדר הייצוג גרם לכך בין היתר שהתנהלות הנתבע לכל אורך ניהול ההליך היתה אמוציונאלית חריגה וכתבי בי-דין שהגיש היו מסורבלים מאד וקשה היה "לבור את המוץ מן הבר" ולבחון מהן טענות הנתבע ומכאן את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת והדורשות את הכרעת ביהמ"ש.

כמו כן מדובר בתביעה יוצאת דופן במהותה מתביעות רגילות על פי החוק, הן בשל העובדות המבססות אותה והן בשל העוצמות הרגשיות שליוו את הדיונים וכמויות הפרסומים העצומות אותן ביצע הנתבע, שהמשיכו במיוחד בהתנהלות הדיונית לכל אורך הדרך.

מדובר בתביעה חריגה בחומרתה כאשר הנתבע עשה לעצמו מטרה למסע הכפשות וביזוי כנגד התובע, לפני הגשת התביעה, לכל אורך ההליך השיפוטי וגם ביתר שאת באופן קיצוני, בסיכומים.

פרשת התביעה

התובע פותח את כתב התביעה ומציין כי מדובר בדיבה חמורה אותה מפרסם הנתבע באופן שיטתי על פני תקופה ארוכה באמצעים רבים לרבות הודעות דוא"ל, הפצת עלונים ומסמכים למאות אנשים, מלאי הכפשות ואף הגיע אל ביתו של התובע והטיח בו האשמות תוך ששכניו של התובע שומעים אותן.

התובע מוסמך לרב ישוב, נשוי, אב לילדים וסב לנכדים המתגורר בפתח תקווה, מוכר ומוערך בקהילה ובחוגים תורניים רבים, ידוע כפוסק הלכה לרבות בענייני מעמד אישי ורבים פונים אליו בעניינים אלה.

הנתבע, תושב העיר גבעת שמואל.

אשת הנתבע פנתה אל התובע על מנת לקבל פסק הלכה והמלצה על עו"ד לצורך ייצוג, ומרגע שהדבר נודע לנתבע הוא החל במסע "שיימינג" קיצוני כלפי התובע למרות שהתובע לא פגע בנתבע בשום דרך, לא היתה ביניהם כל היכרות עובר לכך והתובע מעולם לא פגש בנתבע עובר לאירועים נשוא התביעה.