נחמיה ואח' נ' דאי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה דחופה לצו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 להמשיך בהליכי מימוש המשכון של נכס שהוא חנות ברחוב פארן 29 בירושלים, הידוע כגוש: 30246 חלקה 15 (להלן: "הנכס"), הליכים המתנהלים במסגרת הוצל"פ 03-17934-12-2, של לשכת ההוצאה לפועל בירושלים. כל זאת, עד לסיום ההליכים בהמרצת הפתיחה שהוגשה בתיק 45046-04-13 מיום 24.4.13.

2. טענתם המרכזית של המבקשים הינה, כי המנוחה רחל נחמיה ז"ל (להלן: "המנוחה"), שהיא הבעלים הרשום של הנכס, מעולם לא נטלה הלוואה מהמשיב 2 (להלן: "הבנק"), וכי מעולם לא הסכימה לשעבוד הנכס וכן מסמכי המשכון וההלוואה שעליהם נסמכים המשיב 1 (להלן: "הכונס") והבנק, הוחתמו שלא כדין, ולפיכך מחוסרי תוקף משפטי. יצוין, כי המבקש 1 שהוא אחיו של המבקש 2 ואשר נתן תצהיר בתמיכה לבקשה, לא התייצב, לא לדיון הראשון ביום 5.5.13 ולא לדיון הנוסף ביום 7.5.13 ובמועד האחרון ביקש בא-כוחו למחוק את תצהירו. באותו מועד ניתנה החלטה כי הדבר יילקח בחשבון לעניין ההוצאות.

3.ברקע הבקשה, שתי הלוואות שקיבלו המנוחה, המבקש 2 אפרים נחמיה (להלן: "אפרים") והמשיבה 3 עליזה נחמיה (להלן: "עליזה") מהבנק (השלושה ביחד ייקראו להלן: גם "הלווים"), הראשונה בשנת 1998 והשנייה בשנת 2001. על גבי הסכם ההלוואה הראשון מופיעה חתימה של המנוחה אשר אומתה על פניה על ידי פקידת הבנק הגב' רונה רונן ביום 15.11.98. בנוסף, להבטחת כספי אותה הלוואה נחתם שטר משכון על זכויות המנוחה בנכס, וכן ניתנה התחייבות של החברה המשכנת לרישום משכנתא על-שם הבנק. גם חתימת המנוחה על שטר המשכון אומתה ביום 15.11.98. באותו מועד אף נערכה הודעת משכון לרשם המשכונות, אשר נחתמה על ידי המנוחה וכן על ידי אפרים ועליזה.

4.ביום 17.11.98 גם חתמה המנוחה על ייפוי-כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת הבנק, שבו הסמיכה אותו לבצע פעולות משפטיות בשמה הנוגעות לרישום משכון לטובתו על הנכס. ייפוי-כח זה נחתם על פניו לפני הנוטריון עו"ד מנחם כהן, שהיה עו"ד מטעם המנוחה, במשרדו בירושלים.

5.לאחר שהלווים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי הסכם ההלוואה, היא הועמדה לפירעון מידי, וביום 3.5.12 הגיש הבנק בקשה למימוש משכון בלשכת ההוצל"פ בירושלים על זכויות הממשכנת בנכס בגין מלוא החוב לבנק.

6.יצוין, כי לדברי הבנק, מסיבות בלתי ברורות, לא אותר בבנק תיעוד על המצאת המסמכים לרשם המשכונות במועד החתימה על הודעת המשכון, והמשכון עצמו נרשם ברשם המשכונות רק ביום 23.5.12.

7.בחודש מרץ 1998 או בסמוך לו, נעשתה, לכאורה, עסקה של העברה ללא תמורה לנכס מהמנוחה לאפרים, אך רישום הזכויות על שמו לא הושלם, ולפיכך במועד קבלת ההלוואה הראשונה והחתימה על מסמכי המשכון היה הנכס רשום על שם המנוחה, וזהו המצב עד היום.

8.בתאריך 25.8.03, פנה אפרים, באמצעות בא-כוחו לבנק, והודיע, כי הוא מעוניין להמשיך בהליכי ההעברה על שמו. הבנק נתן הסכמתו לעסקה, בתנאי שההתחייבות לרישום המשכנתא שניתנה על ידי החברה המשכנת תישאר בתוקף גם לאחר ההעברה ותחול על הנכס לאחר שהזכויות בו יוקנו לאפרים. בנוסף, ביום 26.6.06, משכן אפרים את זכויותיו הלא רשומות בנכס לטובתו של מר אוהב ציון אוראל, אשר הגיש 7.5.13 בקשה לעיכוב חלוקת כספי מכירת הנכס בתיק ההוצאה לפועל. זאת, מתוקף היותו נושה מובטח, בהסתמך על העברת הזכויות שבין המנוחה לבין אפרים ועל העובדה שאפרים שיעבד, לטענתו, את כל זכויותיו בנכס לטובתו, בשעבוד מדרגה שנייה, בשל הלוואה בסך 400,000 ₪ שנתן לו. לפיכך, לטענתו, הוא זכאי לכל כספי התמורה שיתקבלו עקב מימוש הנכס בניכוי החוב לבנק, הוצאות הכינוס וחובות נוספים של המנוחה כלפיו.

9.על פי הנתונים שהומצאו מטעם המשיבים ואשר לא נסתרו, לאחר פתיחת תיק המימוש, התנהל מו"מ בין אפרים לבין הבנק, שבו הוגשה מטעמו בקשה לפריסת חוב ביום 22.8.12. לאחר מכן, התנהל מו"מ בין כונס הנכסים לבין בא-כוחה של עליזה, במסגרתו הוסכם על דחיית מועד הפינוי של הנכס. במסגרת ההסכם, שתועד במסמך מיום 8.1.13, נקבע כי עליזה תממן עריכת שמאות לנכס ולאחר עריכתה תוכל להודיע בתוך 7 ימים אם היא מעוניינת ברכישתו, על פי שווי השמאות בסיועה של המשפחה, בכפוף לאישורו של רשם ההוצאה לפועל. או-אז, ייחתם הסכם רכישה עם כונס הנכסים. במסגרת אותה הסכמה נקבע, כי במידה ולא תינתן הודעה על ידי עליזה ולא ייחתם הסכם מכר, יפרסם הכונס מודעות לרכישת הנכס בעיתונות וכי עזבון המנוחה וכל מי שמחזיק בנכס יתחייב לפנותו במועד ללא קבלת תמורה וללא טענה לזכות לדיור מוגן או חלוף. בשולי אותו מכתב מופיעה הערה בחתימת אפרים "ידוע לי תוכן המכתב וגם זמן הפינוי וכי הנני מסכים", לצד חתימתו וחותמתו של עו"ד עזמי מסלחה שייצג אותו אז (המסמך – נספח ט/3 לתשובת המשיבים).

10.עוד יצוין, כי לאחר שבהתאם להוראות רשם ההוצאה לפועל נקבעה התמחרות למכירת הנכס, נקבע מועד להתמחרות ליום 25.4.13. על פי טענות ב"כ המשיבים שלא נסתרו, התנהל גם לפני מועד זה מו"מ בין בא-כוחו של אפרים לבין הכונס בניסיון להגיע להסדר ובהמשך נשלחה ביום 17.4.13 הזמנה לבא-כוחו, עו"ד אלעד, להשתתף בהתמחרות. על פי הערכת השמאי שהוגשה להתמחרות, שווי הנכס הינו 1.2 מיליון ₪ ושוויו בהליך של מימוש מהיר בכינוס נכסים הינו 1 מיליון ₪. המרצת הפתיחה הוגשה לבית המשפט ביום 24.4.13 יום לפני מועד ההתמחרות והבקשה לצו מניעה זמני, כולל הבקשה למניעת עריכת ההתמחרות, הוגשה ביום 25.4.13, יום ההתמחרות, בצירוף תגובה של ב"כ המשיבים. בהחלטה מאותו יום קבעתי, כי לאור השיהוי הרב והגשת הבקשה ומאחר שהיא קבועה לאותו יום, אין מקום למתן צו במעמד צד אחד שימנע את קיומה, גם כדי למנוע פגיעה במשתתפי ההתמחרות. יחד עם זאת, הוריתי על מתן צו ארעי שימנע את המשך הליכי המימוש של הנכס, לאחר השלמת ההתמחרות, עד לדיון בצו המניעה הזמני במעמד הצדדים. עוד הוריתי, כי ב"כ המשיבים יודיע למתמחרים את תוכנן של ההחלטה והבקשה ויבהיר להם את משמעותן בפתח ההתמחרות. ההתמחרות עצמה התקיימה באותו יום ובסיומה הוכרזה הצעה זוכה בסך 2,660,000 ₪.

דיון והכרעה

11.לצורך בחינת סיכויי הבקשה, על בית המשפט לשקול שלושה נתונים עיקריים: סיכויי המבקש בתביעה העיקרית, מאזן הנוחות וכן שיקולים של שיהוי ושל חוסר ניקיון כפיים מצדו של המבקש, ככל שאלה קיימים. באשר לסיכויי התביעה העיקרית בהמרצת הפתיחה, אלה נחזים בעיניי להיות נמוכים ביותר. טענתו העיקרית של אפרים, בתצהירו התומך בבקשה, הייתה כי הוא היה זה שהחתים את אמו המנוחה בביתה על מסמכי ההלוואה כולל שטר המשכון, כי בשל מצבה הרפואי לא יכלה להגיע לבנק וזאת מבלי שהסביר לה את מהות המסמך עליו היא חותמת. לדבריו, מאחר שהמנוחה לא חתמה על המסמכים לפני פקידת הבנק ולא הוסבר לה תוכנם, חתימתה המופיעה על המסמכים, היא חתימת חסרת ערך. גרסה זו קרסה בחקירתו הנגדית. תחילה, טען אפרים שהחתים את אמו על המסמכים מבלי שהסביר לה את מהות החתימה "כלום לא הסברתי לה אמרתי לה תחתמי" (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 25). אולם, מיד בהמשך, הכחיש את עצם ההחתמה: "ש. אמא שלך חתמה. אמרת שהחתמת אותה. ת. לא אמרתי" (שם, עמ' 19, ש' 21-22). בנוסף, תגובתו לגבי ייפוי-הכח הנוטריוני לטובת הבנק המתייחס לנכס, עליו חתמה, לכאורה המנוחה לפני נוטריון (עו"ד מנחם כהן) ביום 17.11.98, יומיים לאחר החתימה על מסמכי הבנק, במשרדו ברחוב כורש 9 בירושלים, הייתה -

"משנת 98' אינני זוכר כלום. ש. שנה שלמה נמחקה לך מהזיכרון? השנה הכי רלוונטית לתביעה? ת. כן, מאז ועד היום". (שם, ש' 27-30).

עוד טען אפרים, בהתייחס לאותו יפוי-כח, כי אמו המנוחה היתה "ללא הכרה" בשנת 1998, כי לא יצאה מן הבית באותה תקופה וכי בידו מסמך המעיד על כך והוא יציג אותו בפני בית המשפט. אולם, לתצהיר לא צורף כל מסמך כזה. המסמך גם לא הוצג במהלך החקירה הנגדית ועל אף שהתקיים דיון נוסף בבקשה ביום 27.5.13, אפרים שנכח בדיון לא מצא לנכון להציג את אותו מסמך גם באותו מועד. בנוסף ובאופן מתמיה, לא צורף לבקשה כל תצהיר של אדם נוסף לגבי מצבה של האם בשנת 1998 וחוסר יכולתה לתפקד באותה שנה, למעט תצהירו של המבקש 1, שנמחק לבקשת עו"ד אלעד, ב"כ שני המבקשים.

12.מעבר לכך, אפרים התייחס בצורה פתלתלה ומתחמקת לחתימתו בשולי המסמך ט/3, על אף הודאתו כי מדובר בחתימתו וכי עו"ד מסאלחה, שהיה נמען למכתב ושחותמתו מופיעה ליד החתימה, היה עורך הדין שלו באותה עת. כאשר נשאל לגבי הבנתו את ההסדר עליו חתם, בחודש ינואר 2013, העלה אפרים שורה של טענות מתחמקות הנוגעות למצב בריאותו, למצבו המשפחתי והכלכלי, וכן טענות לגבי התנהלות הבנק כלפיו, אף כי נמנע מלומר במפורש שלא הבין את תוכנו של ההסדר. כשנשאל ישירות אם הוא חתום על המסמך השיב: "אני נמצא בתקופה שיש ימים שאיננו יודע איך קוראים לבת שלי. אני סובל ממחלה כלשהי, יש לי מסמכים, אוכל להציגם. יש לי מסמכים שאינני יכול להעיד פה ואסור לי להעיד" (שם, עמ' 15, ש' 11-12). יצויין, כי אפרים לא הציג בפני בית המשפט מסמך המאשר כי הוא מנוע מלהעיד מבחינה רפואית.

13.לא–זו-אף-זו, גם התייחסותו של אפרים, בחקירה הנגדית, לתוכן התצהיר שמסר אחיו, המבקש 1, לפיו אפרים הודה בפניו שהחתים את המנוחה על תצהיר מכר ללא תמורה, הייתה רצופה תמיהות ואמירות מתחמקות שהצביעו על חוסר אמינות בולט: "אני לא זוכר" "אין לי תשובה" "כלום לא סיפרתי לו" "מה יש לי לספר" "לא יודע" וכיוב'' (שם, עמ' 18, ש' 11-24). זאת ועוד, גם התייחסותו לתצהיר נספח י/1 מיום 17.8.03, בחתימת המנוחה ובחתימתו, שנעשה בפני עו"ד איתן בראל, שנמסר על ידו לבנק והמאשר את העברת הזכויות מהמנוחה אליו מעידה על חוסר אמינות. בהתייחס לפניית עו"ד בראל, בשמו, לבנק טען: "אני לא זוכר כלום... לא יכולתי להעביר את זה על שמי אף פעם, אני לא זוכר". כשהוצגה לו חתימתו על התצהיר והוא התבקש לזהותה אמר: "אני נשבעתי שעליי לומר את האמת. אינני זוכר" (שם, עמ' 15, ש' 17-22). בנוסף, כשעומת עם נספח יא' לתשובת המשיבים, שבו ניתנה הסכמת הבנק להעברת הזכויות משמה של המנוחה לשמו, בכפוף להישארותה של התחייבות לרישום משכנתא לטובת הבנק על כל הנכס, השיב: "האמן לי שאין לי מושג, תביא את עו"ד בראל, אני לא זוכר... שיביא אותו לפה שיגיד שהחתים את אמא שלי שישבע בזה שלו שאימי היתה במשרד". מכלול אמירות אלה, מצביע על חוסר אמינות מובהק של גרסת אפרים ועל עמדה פתלתלה ומתחמקת שלא ניתן לתת בה אמון. עמדה זו מלמדת על קלישות סיכוייה של המרצת הפתיחה, הנשענת בעיקרה על תצהירו האמור.

14.לעומת זאת, לא נמצא כל פגם באמינותה של פקידת הבנק, הגב' רונה רונן, שזיהתה את חתימתה לצד חתימת המנוחה מיום 15.11.98 על גבי הסכם ההלוואה במשבצת המיועדת לכך וכן על גבי שטר המשכון מאותו תאריך. הגב' רונן היא גמלאית של הבנק. לא הוצג לפניה או לפני בית המשפט כל אינטרס העשוי להיות לה שלא לומר את האמת ולטעון כי אישרה את חתימתה של המנוחה שלא בפניה, או כי זייפה את חתימתה על גבי המסמכים האמורים. בנוסף ועל אף שאין לצפות מפקידת בנק המחתימה במהלך שנות עבודתה מאות ואלפי אנשים, לזכור באופן ספציפי החתמה מסוימת, הרי שלא מצאתי מקום לפקפק בעדותה, כי מעולם לא ביצעה החתמות על מסמכים מסוג זה מחוץ לתחום הבנק.

15.הטענה החלופית שניסה ב"כ אפרים להעלות, לפיה המנוחה כלל לא הייתה לווה אלא ערבה והבנק החתים אותה על מסמכי ההלוואה והמשכון, במסגרת פרקטיקה שנועדה לעקוף את חוק הערבות לגבי ערב יחיד, מהווה הרחבת חזית אסורה. זאת מאחר שלא נטענה בכתבי הטענות ואף אפרים בתצהירו ובעדותו לא טען אותה. מעבר לכך, הטענה שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם הבנק, מר חיים זילבר, נשללה על ידו וממכלול טעמים אלה דינה להידחות.

16.בנוסף, לסיכוייה הנמוכים של המרצת הפתיחה, כמבואר לעיל, גם בסוגיית מאזן הנוחות. מאחר שמדובר בנכס עסקי ולא בדירת מגורים, אין האחרון נוטה לטובתו של אפרים. בעניין זה נקבע, כי כאשר מדובר בנכס מקרקעין עסקי שאת מימוש משכונו מבקש חייב לעכב ולא לדירת מגורים, שאין לה חלופה, הנזק הפוטנציאלי הינו בסופו של דבר נזק כספי הניתן לפיצוי על ידי הבנק. ראו: ע"א 8582/08 אבנר בן יעקב נ' בנק הפועלים סניף הגדוד העברי רעננה (לא פורסם, מיום 20.11.08, והאסמכתאות שם). בהקשר זה, יחודד כי עליזה שהיא כיום המחזיקה בפועל של הנכס ואשר לטענת אפרים משמש לפרנסתה ולפרנסת ילדיהם המשותפים, הודיעה באמצעות בא-כוחה, עו"ד יחיאל הרוש, כי לאחר שיש בידיה פסק דין של בית הדין הרבני המקנה לה את כל הזכויות בנכס מעבר לזכויות הבנק, אין לה עוד עניין בבקשה.