נחמיאס ואח' נ' שור ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין הסכם שכירות אשר נחתם בין הצדדים.

התובע טוען כי ביום 1/5/07 נחתם בין הצדדים הסכם לשכירות הנכס ברח' זבוטינסקי 9 בנהריה, החל מיום 1.6.2007 ועד ליום 31.5.2008. התובע התחייב להשכיר את הנכס לנתבע ואילו הנתבע התחייב לשאת בדמי שכירות חודשיים ע"ס 800$. לטענת התובע מעבר לסך של 3,200 ₪ המהווים דמי השכירות עבור חודש 5/07 וכן סך של 4,000 ₪ פקדון אשר שילם הנתבע לתובע, לא שולם לו בגין השכירות דבר. התובע טוען כי הודיע לעיריית נהריה אודות השכרת הנכס, ברם הנתבע פנה לעירייה והסב את חיובי הארנונה בחזרה על שם התובע.

לטענת התובע פניותיו אל הנתבע בדרישה לפרעון חוב השכירות וחיובי הארנונה לא נענו, ומשכך הפר הנתבע את הסכם השכירות הפרה יסודית. התובע טוען כי על מנת להקטין את נזקיו השכיר את הנכס לאחר, החל מ- 12/07. התובע טוען כי בהתאם להסכם השכירות, חייב לו הנתבע את דמי השכירות החל מ 6/07 ועד אשר הושכר הנכס ב 12/07. כן טוען התובע כי הנתבע חב לו בגין הפיגור בתשלום דמי השכירות, בהתאם להוראות הסכם השכירות סך של 50$ עבור כל יום פיגור ובסך הכל עבור 180 יום. עוד טוען התובע כי על הנתבע לשלם לו את הארנונה בה נשא בתקופה שמתחילת הסכם השכירות ועד אשר הושכר הנכס לאחר, ב 12/07.

הנתבע טוען כי החל לנהל מו"מ לרכישת הנכס ברח' זבוטינסקי 9 בנהריה, עם שלוחו של התובע, מר אליהו טיירי. לטענת הנתבע במהלכו של המו"מ הובהר לו בידי עוה"ד רז אשר יצג את התובע, כי הקרקע עליה מצוי הנכס נשוא התובענה טרם עברה פרצלציה ולפיכך הוסכם, כך לטענת הנתבע, כי עד אשר יוסדרו המקרקעין יגור הנתבע בנכס כשוכר. משכך, טוען הנתבע כי נחתם בין הצדדים הסכם השכירות ועוד באותו היום הועברו לידי התובע שכר דירה חודשי ע"ס 3,200 ₪ וכן פקדון ע"ס 4,000 ₪. הנתבע טוען כי למחרת החתימה על ההסכם, נודע לו שהתובע ומיופה כוחו הסתירו ממנו את דבר קיומן של מספר אנטנות סלולאריות בסמיכות לנכס ולמעשה הטעו אותו בכוונה . הנתבע טוען כי פנה למיופה כוחו של התובע, מר טיירי ודרש את ביטולו המיידי של הסכם השכירות והשבת הכספים אשר שילם. לטענת הנתבע מר טיירי לא התנגד והסכים לביטול הסכם השכירות. אלא שהנתבע קיבל מעיריית נהריה דרישת תשלום בגין מים וארנונה בנכס ולכן נדרש לפנות לעיריית נהריה אשר העבירה את החיוב בחזרה אל התובע. הנתבע טוען כי משבוטל ההסכם מחמת ההטעיה אשר הטעהו התובע, אין הוא חב בגינו דבר לתובע ויש לדחות את התביעה.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד, נגד התובע ושלוחו מר טיירי אליהו וטען כי בנסיבות אשר תוארו לעיל יש משום הטעיתו של הנתבע, אי גילוי עובדות העולה לכדי תרמית, הפרת ההסכם בידי התובע וכן נסיון לעשיית עושר שלא במשפט. עוד טען הנתבע כי עצם העברת הסכם השכירות אשר בוטל והתנגדותו של התובע לחיובי הארנונה, מציגה את הנתבע אשר הינו אדם מכובד בקהילה כמי שחומק מתשלום חובותיו ובכך נפגע שמו הטוב באופן האסור על פי חוק איסור לשון הרע. הנתבע תבע אפוא השבת הסכומים ששילם לתובע, פיצויים בגין הפרת חוזה וכן פיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע.

התובע טען מנגד כי כל העובדות היו גלויות וידועות לנתבע עוד טרם חתימת הסכם השכירות ביניהם כך שלא הוטעה על ידי התובע. עוד טען התובע כי הפניה לעיריית נהריה אין בה לשון הרע וכי התביעה שכנגד אינה אלא תביעת סרק אשר יש לדחותה.

דיון :

האם הופר חוזה המכר על ידי התובע?

לטענת הנתבע ביטול ההסכם על ידו נעשה כדין זאת עקב הטעיה, כהגדרתה בסעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי, התשל"ג- 1973 או כהגדרתה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, או מחמת טעות כהגדרתה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, או מחמת חוסר תום לב של התובע ושל שלוחו במהלך המשא ומתן שניהלו הצדדים, כהגדרתו בסעיף 12 לחוק החוזים חלק כללי, התשל"ג 1973, או בשל אי התאמה כהגדרתה בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968 וסעיף 6 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א 1971 ומחמת העלמת אי ההתאמה ו/או הפגם כאמור בסעיפים 16 לחוק המכר, תשכ"ח 1968 וסעיף 8 לחוק השכירות השאילה, תשל"א 1971.

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 קובע:"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים.".

תום לב בניהול משא ומתן הוא פעמים רבות גילוי יזום של עובדות כאשר "על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני"

פרופ' גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 149-150 (2005). "הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני. אלא יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה. כך נאמר בע"א 494/74, בעמ' 144, מפי חברי הנכבד, השופט בייסקי: "...כאשר על-פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן והשתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שוא". דברים דומים נאמרו גם בע"א 838/75, בעמ/ 241, על ידי השופט אשר: "התנהגות בתום-לב בעת משא-ומתן לצורך כריתת חוזה משמעה התנהגות ביושר ובהגינות. היינו חובה שלא להטעות את הצד האחר על-ידי אי- גלוי מידע חשוב לשיקוליו." כללי התנהגות נאותים אינם שתיקה והימנעות משקר בלבד (ראה: ע"א 349 /74, בעמ' 833), אלא הם אותם יושר והגינות, המחייבים בנסיבות נתונות עשיית מעשה במקום ש"רשע היה יושב ושותק" (ד' קרצ'מר, "פגמים ברצון ביצירת החוזה: טעות והטעייה" קובץ הרצאות בימי העיון לשופטים תשל"ה (הפקולטה למשפטים - הנהלת בתי המשפט, ש' שטרית עורך, תשל"ו) 113 ,107). אי-גילוי מקום בו מתבקש גילוי מהווה הפרה של חובת תום הלב. בנסיבות, בהן יש בעובדות כדי להשפיע על אופיים של ההסדרים הנערכים כתוצאה מן המשא ומתן בין הצדדים, חלה חובת גילוי כביטוי לחובת תום הלב (ד"ר ד' פלפל, במאמרה הנ"ל; פרופ' ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 95). יש נסיבות, בהן חובה על הצדדים לנקוט פעולה אקטיבית של גילוי (השווה: ע"א 323/80), ובמיוחד כאשר ברור לבעל המידע שבין מנהלי המשא ומתן, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר השגה על-פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו. חובת תום הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מטריאליות לפני כריתת החוזה, אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העיסקה או לאור נסיבותיו של המקרה. חובת הגילוי היא תולדה של האמון המתחייב בין צדדים המנהלים משא ומתן, ומקורו של זה בחובה המשפטית, העולה מסעיף 12.".

וראה ד"נ 7/81 פנידר ואח' נ' דוד קסטרו פ"ד לז(4), 673

בענייננו, סבורני כי אין לראות בהתנהלות התובע בשלב הטרום חוזי כהתנהלות חסרת תום לב.

הנתבע העיד כי הוא מתגורר בעיר נהריה מזה כ 56 שנים. סביבת הנכס המיועד לשכירות מוכרת היטב לנתבע ותנאיה ידועים לו היטב, כבן העיר. משום כך וודאי התקשר בהסכם לשכירות הנכס הספציפי דנן עם התובע ולא בחר בנכס אחר, בסביבה אחרת. הנתבע ניסה לחמוק מתשובה ישירה כאשר נשאל על מודעות לקרבת האנטנות לנכס נשוא התובענה וטען "אני מודע עכשיו" (ראה עמ' 17 שורות 1-3 לפרוטוקול).

ככל שעובדת הימצאותן של האנטנות סלולאריות במבנה סמוך למושכר הייתה מהותית לתובע עד כדי ביטול הסכם השכירות, ניתן היה לצפות ממנו כי יברר עניין זה מול התובע בטרם החתימה על הסכם השכירות, כאשר לא יכול להיות ספק כי ידע על קיומן במקום, דבר אשר אין מחלוקת כי לא נעשה על ידו. לו היה מוכח בפני כי הנתבע שאל את התובע האם ידוע לו על הימצאותן של אנטנות סלולאריות בסמוך למושכר ותשובתו הייתה שלילית על אף שידע על קיומן, היה מקום להעלות את טענות הנתבע ביחס לחוסר תום לב בניהול המו"מ, טעות או הטעייה.

אולם במקרה זה, אין לראות באי מסירת המידע בקשר לאנטנות הסלולאריות כחוסר תום לב בניהול המו"מ, טעות או הטעייה שהרי הדברים היו ידועים היטב לשני הצדדים בטרם החתימה על הסכם השכירות.

אשר על כן, דין טענות הנתבע לעניין זה, להידחות.