נחמיאס ואח' נ' להב

פסק דין

1.לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א. לושי-עבודי) מיום 4.9.11 בת"א 2579/04.

2.המערערת בע"א 24889-10-11 (להלן: "המערערת") ילידת 1953, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 11.4.02 (להלן: "התאונה").

המערערת הגישה כנגד המשיבים, הם המערערים בע"א 1688-10-11 (להלן:"המשיבים"), תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"חוק הפיצויים").

פסק דינו של בית משפט קמא

3.לצורך הערכת נכותה של המערערת מונו מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, א.א.ג, פה ולסת ופסיכיאטריה.

בתחום האורטופדי נקבעו 10% נכות בגין תחלואת עמוד שדרה צווארי ומותני, מתוכם 5% נכות בגין מצב קודם ו- 5% בגין התאונה.

בתחום פה ולסת נקבעה נכות בשיעור של 1% בגין פגיעה קלה בתפקוד התחושתי בצד שמאל של הפנים.

ד"ר שלמקוביץ', אשר מונה כמומחה בתחום א.א.ג, קבע למערערת נכות בשיעור של 10% בגין סחרחורות ולא קבע נכות נוספת בגין טנטון.

פרופ' נוימן, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, קבע כי המערערת סובלת מנכות נפשית כוללת בשיעור של 40%. פרופ' נוימן ייחס 75% מהנכות האמורה להפרעות נפשיות קודמות, והעריך את הנכות הנפשית בגין התאונה בשיעור של 10%, תוך שהוא מציין בחוות דעתו:"התרשמתי מקיום הפרזה והגזמה מטיפוס היסטריוני עד גבול של התחזות ממשית. לדעתי קיים חיפוש ברור של רווח מישני ורצון להרשים שסובלת מפתולוגיה נפשית קשה" .

המומחים בתחומי א.א.ג והפסיכיאטריה נחקרו על חוות דעתם.

לאחר שמיעת מכלול הראיות, לרבות חקירת המומחים ושקילת טענות הצדדים, אימץ בית משפט קמא את קביעות המומחים הרפואיים וקבע כי נותרה למערערת נכות רפואית בשיעור של 24% בגין התאונה.

בית המשפט דן בהרחבה רבה בשאלת אמינותה של המערערת וציין כי לא ראה ליתן אמון בעדותה, נוכח סתירות שהתגלו בה, ומשהמערערת האדירה את מגבלותיה הרפואיות לאחר התאונה וגימדה את המגבלות שקדמו לה.

בית המשפט ציין כי המערערת לא הוכיחה שעבדה והשתכרה בשנים שקדמו לתאונה, וקבע שמבחן השכל הישר מלמד כי הסבירות שהמערערת היתה משתלבת במעגל העבודה, אלמלא התאונה, כמעט ואינה קיימת שכן המערערת, שהיתה כבת 49 במועד התאונה, סבלה מבעיות רפואיות ונפשיות שונות קודם לתאונה ולא הוכיחה כי עובר לתאונה או לאחריה, עבדה או ניסתה להשתלב בעבודה כלשהי. יחד עם זאת, לאור ההלכה בדבר הזכות לפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, כפי שנפסקה בע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד ל"ו (1) 281 (1981), ראה בית המשפט להעריך את הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד, בסכום גלובלי של 45,000 ₪ .

נוכח העובדה שהמערערת לא עבדה בתקופה שעובר לתאונה ולא הוכיחה כי ניסתה לחזור לעבודה ולו באופן חלקי, דחה בית משפט קמא את העתירה לפסיקת פיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר.

הפיצוי בגין כאב וסבל נפסק בהתחשב בנכות רפואית בשיעור 24% ו- 8 ימי אישפוז, בסך של 48,980 ₪ .

כן נפסקו פיצויים בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, בסך 17,000 ₪; בגין הוצאות רפואיות- סך של 20,00 ₪ ;הוצאות נסיעה - סך 5,000 ₪ והחזר שכ"ט המומחה בתחום האורטופדי בסך של 5,370 ₪ .

סכום הפיצויים כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא, מסתכם בסך 141,350 ₪ .

בית המשפט הוסיף וקבע כי מסכום הפיצויים, יש לערוך ניכוי יחסי של גימלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), שהמערערת מקבלת במסגרת נכות כללית וזאת בשיעור יחסי של 24% מסכום הגמלאות הכולל, כטענת המערערת בסיכומיה. הניכוי היחסי של גמלאות המל"ל, מסתכם בסך של 150,908 ₪. כן נוכו מסכום הפיצויים, התשלומים התכופים ששולמו למערערת, בסך כולל של 16,112 ₪ .

בסיכום פסק הדין, בהפחיתו את סכום הניכויים, מסכום הפיצויים, מצא בית משפט קמא כי נותרה יתרה בסך של 25,670- ש"ח, דהיינו שסכום הפיצויים נמוך מסכום הניכויים באופן שנותרה יתרה שלילית בסך של 25,670 ₪ .