נחום שרון נ' י.ט שרוני/שותף א' ואח'

החלטה

לפני בקשתה של המבקשת, חברת טוהר אילת בע"מ (להלן גם: טוהר אילת), לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר התייצבות לדיון ביום 7.3.2011.

ההליכים שקדמו להגשת הבקשה

המשיב 1 (להלן גם: התובע) הגיש לבית דין זה ביום 24.2.2010 תביעה לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצל טוהר אילת והמשיבה 2 (להלן גם: חברת שרוני), בסך כולל של 7,274.30 ש"ח. חברת שרוני הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 20.6.2010.

הנתבעות, חברת שרוני וטוהר אילת, לא התייצבו לדיון שנקבע בהליך ליום 6.10.2010, וחוייבו בהחלטת בית הדין מאותו יום בהוצאות התובע בסך 600 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך.

בעקבות החלטת בית הדין, הודיעה טוהר אילת לבית הדין, כי "לא זכור לה" שזומנה לדיון. משכך, קבע בית הדין מועד נוסף לדיון בהליך, ביום 7.3.2911, אולם הנתבעות לא התייצבו לדיון גם במועד זה. לפיכך, נעתר בית הדין לבקשת התובע למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, והורה על קבלתה בפסק דין מיום 7.3.2011. בפסק הדין, חוייבו הנתבעות לשלם לתובע שכר עבודה וגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 7089.3 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים, תמורת הודעה מוקדמת בסך 185 ש"ח, והוצאות משפט בסך 750 ש"ח. (להלן: פסק הדין).

ביום 7.3.2011, הוא יום מתן פסק הדין, הגיש נציג טוהר אילת לבית הדין הודעה, במסגרתה טען כי הגיע מאילת לדיון באותו יום בשעה 13:00, אולם נמסר לו כי הדיון התקיים בשעה 12:30. נציג החברה ציין בהודעתו, כי טוהר אילת לא העסיקה את התובע, שעבד לטענתו בחברת שרוני בלבד.

חברת שרוני הגישה לבית הדין, ביום 24.3.2011, בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הבקשה ציינה, כי נציג החברה, מר שרוני, הגיע לדיון ביום 7.3.2011 בשעה 13:00, ופגש בבית הדין את נציג טוהר אילת שמסר לו שהדיון התקיים מוקדם יותר. עוד הוסיפה חברת שרוני, כי לא קיבלה זימון לדיון, וכי ההודעה על הדיון נמסרה לה על ידי נציג טוהר אילת.

דיון בבקשה לביטול פסק הדין נקבע ליום 2.8.2011, אולם הנתבעות לא התייצבו לדיון. לפיכך, הורה בית הדין על מחיקת הבקשה לביטול פסק הדין, תוך חיובה של חברת שרוני בהוצאות בסך 500 ש"ח.

בחלוף למעלה משנה וחצי ממועד מתן פסק דין, הגישה טוהר אילת לבית הדין, ביום 18.1.2013, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל על פיו, היא הבקשה שלפני.

דיון בבקשה נשמע לפני בית הדין ביום 6.2.2013, תוך שבית הדין הורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל על פי פסק הדין, ככל שהם ננקטים נגד טוהר אילת.

טיעוני הצדדים בבקשה

במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי נציג החברה לא התייצב לדיון ביום 7.3.2011 בשל איחור של חצי שעה בהגעתו מאילת. לטענתה, מנהל המבקשת הגיש ביום הדיון בקשה לביטול פסק הדין, שלא מצויה אמנם בתיק בית הדין, אולם תימוכין להגשתה מצויים בבקשתה של חברת שרוני לביטול פסק הדין, בתגובת התובע לבקשה, ובהודעה שהגישה טוהר אילת לבית הדין ביום 7.3.2011. הוסיפה המבקשת וטענה, כי לא קיבלה זימון לדיון שנקבע ליום 2.8.2011 בבקשה לביטול פסק הדין. משכך לטעמה, הבקשה שהגישה לביטול פסק הדין, עודנה תלויה ועומדת לפני בית הדין. לטענת המבקשת, סיכויי הגנתה טובים, באשר התובע לא הועסק על ידה אלא על ידי חברת שרוני בלבד.

לבקשה צורף תצהירו של מר יוסף בן שימול, מי שמשמש מנהל ובעל מניות במבקשת.

במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה התייחס ב"כ המבקשת לטענתו של התובע בעניין "שותפות עסקית" בין המשיבות וציין, כי חברת שרוני וטוהר אילת מנהלות את עסקיהן משני משרדים שונים, המופרדים בקיר, וכי התובע לא הורשה להשתמש ברכב של טוהר אילת. במסגרת השלמת הטיעון מטעמה הוסיפה המבקשת, כי פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בסכום של למעלה מ – 30,000 ש"ח.

התובע התנגד לבקשה לביטול פסק הדין, וביקש לדחותה תוך חיוב המבקשת בהוצאות. התובע ציין, כי המבקשת לא הגישה כתב הגנה מטעמה, לא התייצבה לשלושה דיונים שנקבעו בתביעתו, ולא שילמה את ההוצאות בהן חוייבה על פי החלטה מיום 20.6.2010. עוד טען התובע, כי המבקשת שקטה על שמריה ולא פעלה לביטול פסק הדין במשך כשנה וחצי. לטענת התובע, סיכויי הגנתה של המבקשת קלושים. בהקשר זה טען התובע, כי קיימת שותפות העסקית בין חברת שרוני וטוהר אילת, כי הן חולקות משרד אחד ורכב משותף לעבודה, וכי כתובתם ברשם החברות זהה. עוד הוסיף, כי רכב העבודה שהועמד לשימושו היה בבעלות טוהר אילת, וכי התלונה בגין גניבת רכב שהגיש מנהל המבקשת נגדו, הוגשה בגין אותו רכב שהועמד לשימושו בעבודה.

דיון והכרעה

בפתח הדברים יוער, כי הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה בהליך זה ביום 24.3.2011, ונמחקה בהחלטת בית הדין מיום 2.8.2011, הוגשה מטעם חברת שרוני בלבד. טוהר אילת הגישה לבית הדין בקשה להארכת מועד ובקשה לביטול פסק הדין לראשונה ביום 18.1.2013, היא הבקשה שלפני.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, ואת כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולהורות על ביטול פסק הדין. זאת, תוך חיובה של המבקשת בהוצאות שיביאו לידי ביטוי את מחדליה בניהול ההליך, כמפורט להלן:

הבקשה להארכת מועד