נחום נ' שרון

פסק דין

ערעור נגד פס"ד בימ"ש השלום בפתח תקווה לפיו נדחתה תביעת המערער נגד המשיב ביחס להחזר הלוואה אישית שניתנה על ידו למשיב בסך 60,000 ₪ וכן חויב הוא בהוצאות. רקע המחלוקת הינו הלוואה שקיבל המשיב, שעבד במועד הרלוונטי בחברת טריפל סי בע"מ, שהמערער שימש כמנכ"ל שלה, בסך כולל של 100,000 ₪.

טענת המערער היא כי המדובר למעשה בשתי הלוואות שפוצלו – האחת בסך 60,000 ₪ שניתנה באופן אישי על ידו עפ"י הסכם הלוואה אישי בכתב, והשניה בסך 40,000 ₪ שניתנה על ידי החברה. ההלוואות לא הוחזרו וזאת על אף דרישת המערער שהופנו למשיב בכתב ובע"פ בחודש אוגוסט 2006.

לטענת המשיב, עם עזיבתו את החברה, סוכם בין הצדדים שיתרת חוב ההלוואות תקוזז במלואה אל מול פיצויי הפיטורין אותם אמור הוא לקבל מהחברה וכל צד יוותר איפוא על זכותו - החברה והמערער מוותרים על זכותם לפרעון יתרת ההלוואה, ואילו המשיב מצידו מוותר על פיצויי הפיטורין.

להשלמת התמונה יצויין, כי בנוסף לתביעה זו התנהל הליך נפרד בין המשיב לחברה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו (תע"א 7379/09). עניינו של ערעור זה נוגע כאמור לחלק ההלוואה הנטען על ידי המערער כי ניתן אישית על ידו.

תמצית טענות המערער היא, כי שגה ביהמ"ש קמא בקביעתו לפיה קיבל המשיב את ההלוואה במלואה מהחברה ולא ממנו אישית, זאת בניגוד מוחלט להסכם ההלוואה בכתב, ובניגוד לקביעה קודמת של ביהמ"ש בישיבה קודמת שנערכה לפניו. כן טוען המערער כי טענות המשיב מהוות טענות בע"פ נגד מסמך בכתב, העוסק רק בחלק מההלוואה (60,000 ₪) למרות שאין מחלוקת שנתקבלו 100,000 ₪, דבר המלמד שהמדובר בשתי הלוואות. המערער טוען עוד כי במצב הנסיבות הרלוונטי לתיק זה ובניגוד לקביעת ביהמ"ש קמא, לא היה נדרש לתמוך גרסתו באסמכתא נוספת כלשהי, כי לא היה מקום ל"הרמת מסך" שנקבעה למעשה, ולפיה אין הפרדה באישיות המשפטית של החברה והמערער ועוד. באשר להשתק הפלוגתא הנטען, סובר המערער כי אינו נוגע לעניינו, הן בשל החרגת הנושא במפורש בפסה"ד בבית הדין לעבודה (סעיף 5 לפסה"ד), והן בשל העובדה כי הוא לא היה כלל צד להליך שם.

תמצית טענות המשיב היא, כי המדובר בהכרעות עובדה ומהימנות בהן ככלל נמנע ביהמ"ש של ערעור מהתערבות, למעט במקרים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו, וכי ההלוואה ניתנה למשיב כחלק מהלוואה כוללת בקשר עם עבודתו ולא כהלוואה מנותקת ואישית על סך 60,000 ₪ בלבד. כן טוען המשיב שקיים השתק פלוגתא נוכח הכרעתו של ביה"ד לעבודה וכי המערער חדל מלהציג אסמכתא מספרי החברה ולהעיד עד מפתח – אחיו שהיה מנהל הכספים ואף ערך את ההסכמים. לבסוף טוען המשיב כי לא היה כל הגיון בויתור של המשיב אך על חצי ההלוואה ולא כולה.

בדיון שנערך לפני הסכימו הצדדים כי פסק הדין בערעור ינתן לפשרה, בלא צורך במתן נימוקים, זאת מכח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. פסק הדין שינתן, כך עפ"י הסכמת הצדדים, יהיה בגבולות של בין 20,000 ₪ ל – 70,000 ₪, לאחר שיטענו הצדדים טיעוניהם בקצרה. כן הסכימו הצדדים כי פסק דין יסלק את כלל המחלוקות בין הצדדים לרבות המחלוקת בבית הדין לעבודה (אשר בעניינו תלוי ועומד ערעור שהגישה החברה כנגד המשיב ואשר יבוטל). כך אכן נעשה ובהתאם ניתן פסק דין זה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ועיקרי הטיעון ההדדיים על נספחיהם ושמעתי את טיעוני הצדדים לפני, הנני מחייב את המשיב לשלם למערער סך כולל של 40,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות בין הצדדים.

החזר ערבון למערער באמצעות באת כוחו. זכות ערעור תוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' סיון תשע"ג, 14 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: