נחום נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים מיום 20/6/10 במהלכה ניזוק רכבו החונה של התובע כתוצאה מפגיעת קטנוע בבעלות הנתבע 3, אשר נהוג היה על ידי הנתבע 4.

התובע הגיע למקום התאונה רק לאחריה ולכן לא היה עד למהלך התאונה. לדבריו, במקום, שמע כי רכב הנתבע 1 פגע בנתבע 4 והדף אותו אל עבר רכבו ועל כן הגיש את התביעה כנגד כל הנתבעים כאמור. התובע העיד כי רכבו חנה ממש בצומת, במקום המיועד לחניה, בצד הכביש וסימן את מיקום חניית הרכב על גבי תצלומי המקום אשר הוגשו במהלך הדיון.

מר אליהו נפתלי, נהג רכב הנתבע 1, (להלן: "מר אליהו") מסר כי הגיע לצומת והאט בהתאם לתמרור המצוי במקום, אך לא עצר. הצומת היה פנוי והראות לא היתה טובה. הוא פנה בצומת שמאלה ונסע כמאתיים מטרים, כאשר לפתע, הגיח מלפנים קטנוע. מר אליהו בלם בלימת חירום והקטנוע ניסה להתחמק מפגיעה ונתן מכה קלה בצד ימין של רכבו של מר אליהו. הקטנוע איבד שליטה, נסע עוד כ- 100-150 מטרים ונפל על הארץ.

בתו של מר אליהו, אשר ישבה לצידו בעת התאונה, מסרה אף היא את נסיבות התאונה. ככלל, תאמה עדותה את עדות אביה, שכן אף לשיטתה, התאונה אירעה לאחר שכבר סיימו את הפנייה אל תוך הכביש ולאחר שהספיקו לנסוע כ- 80-100 מטרים. לדבריה, הנתבע 4 פגע ברכבם, שפשף אותו, אך לא נפל במקום אלא ניסה להתאזן עד אשר החליק. בתו של מר אליהו מסרה כי טרם שהשתלבו לרחוב, עצר אביה את הרכב, זאת הגם שבמקום היה רק שילוט המחייב לתת זכות קדימה.

הנתבע 4 טען כי נסע ברחוב, כאשר לפתע, התפרץ מר אליהו אל הכביש, פגע בנתבע 4 והדף אותו אל עבר רכב התובע. הנתבע 4 מסר כי במקום מצויים פסי האטה במרחק של כ- 100 מטרים זה מזה ולכן, לדבריו, לא ניתן כלל לפתח מהירות במקום. התאונה אירעה, כך לטענת הנתבע 4, בסמוך לאחר פס האטה כך שמהירות נסיעתו של הנתבע 4 לא היתה גבוהה. הנתבע 4 עמד על כך שאף אחד מכלי הרכב המעורבים לא בלם. הוא עצמו ניסה להטות את הקטנוע לנתיב הנגדי אבל לא הצליח לחמוק מפגיעה. הנתבע 4 טען כי התאונה אירעה בנתיב הנסיעה שלו כאשר הדגים כי רכבו של מר אליהו היה בזוית בעת כניסתו לתוך הרחוב ועל כן פגעו שני כלי הרכב אחד בשני, בצידו הימני של כל רכב.

עיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי את העדויות ובחנתי את המסמכים אשר הוצגו בפניי, בין היתר, את תצלומי המקום אשר הוגשו על ידי הנתבע 4. הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מתחלקת בין מר אליהו, נהג רכב הנתבע 1, לבין הנתבע 4, כאשר הנתבע 1 נושא בחלקה הארי של האחריות לאירוע.

אסביר מסקנתי.

התובע סימן את מקום חניית רכבו ולא מצאתי כל טעם שלא לקבל עדותו. על פי טענתו, רכבו חנה בסמוך למדרכה, ממש מול הרחוב ממנו הגיע רכב הנתבע 1 ואפילו בנטייה דרומה, כלומר, מכיוון נסיעתו של רכב הנתבע 1, חנה רכב התובע מול אותו רחוב צדדי, בנטייה ימינה.

מעדויות כל המעורבים עולה כי קודם לפגיעת הקטנוע ברכב התובע, אירעה התנגשות בין רכב הנתבע 1 לקטנוע. אין גם מחלוקת על כך שההתנגשות אירעה בין צידו הימני קדמי של רכב הנתבע 1 לבין צידו הימני של הקטנוע.

על פי טענת מר אליהו, נסע כמאתיים מטרים לאחר הצומת, כבר בתוך הכביש עצמו, בנתיב שלו. על פי טענת בתו, נסעו כ- 80-100 מטרים. אם אלך לשיטתם, הרי שעל מנת שהתאונה תיגרם, היה הקטנוע צריך לסטות מנתיב נסיעתו, אל הנתיב ולפגוע בהם כאשר הוא חולף מימינם, היינו, בין רכב הנתבע 1 לבין המדרכה, ממשיך בנסיעה קדימה, בנתיב הנגדי, כ- 100-200 מטרים, ופוגע ברכב התובע.

מנגד, לשיטת הנתבע 4, בנוסעו בנתיב נסיעתו, הבחין ברכב הנתבע 1 נכנס אל תוך הכביש בדרכו אל הנתיב הנגדי, הוא ניסה לסטות לשמאל כדי להצליח לעקפו, אך פגע בו, ממש בקרבת הצומת ומיד החליק לכיוון רכב התובע ופגע בו.

לטעמי, ההתרחשות ההגיונית יותר היא זו הנטענת על ידי הנתבע 4.

נכון שגרסתו של מר אליהו נתמכת על ידי גרסת בתו, אולם כידוע, בהיות אלה בני משפחה אחת, הרי סיפורם הוא אחד ומטבע הדברים, יעידו בדומה, בבחינת "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" (ישעיה מא, ו). לפיכך, לטעמי, אין ליתן משקל יתר לעדותו של מר אליהו, אך משום קיומה של עדות הבת, ודאי שאין בכך כדי להוות משקל נגד לשלל הטעמים אשר יפורטו להלן, התומכים דווקא בגרסת הנתבע 4:

א.מעדותו של מר אליהו עלה כי רכבו הוא רכב חזק ועוצמתי. דווקא טיעון זה, לטעמי, תומך בגרסת הנתבע 4, שכן איני רואה הכיצד זה יכול היה הנתבע 4, לאחר שהוא פוגע ברכבו של מר אליהו, להמשיך בנסיעה עוד 200 מטרים עד לנפילתו. לטעמי, אין זה מתיישב עם הנסיבות בתיק זה, שכן התנגשות קטנוע ברכב חזק שכזה, הינה משמעותית ויש לצפות כי תוביל לנפילה מיידית, כפי שטען הנתבע 4. לכך יש להוסיף תהייה נוספת - אם הקטנוע היה בין רכב הנתבע 1 לבין המדרכה בעת הפגיעה, הכיצד זה לא המשיך בתנועה, לאחר הפגיעה, אל המדרכה ונתקל בה.

ב.לא ברור מדוע זה, לפתע פתאום, יסטה הנתבע 4 מנתיב נסיעתו, עד לקצה הנתיב הנגדי באופן שיפגע בצידו הימני של רכבו של מר אליהו.

ג.גם דבריו של מר אליהו כי אינו יודע מהיכן צץ לו הנתבע 4 אינם ברורים, שהרי המדובר ברחוב ארוך, כך נראה בתצלומים. אם אכן הספיק מר אליהו לפנות אל הרחוב הראשי ולנסוע בו 200 מטרים, כפי טענתו שלו, הכיצד זה לא הבחין מהיכן הגיע הנתבע 4?

ד.קיומן של תלוליות ברחוב תומכות בגרסת הנתבע 4 כי מהירות נסיעתו לא יכולה היתה להיות גבוהה במיוחד ועל כן, אבדן שליטה עד כדי מעבר לקצה הנתיב הנגדי נראה תמוה.

ה.עיון בתמונות מלמד כי צפונית למקום שבו חנה רכב התובע, ממוקמים פחי אשפה גדולים. אם אכן פגע הנתבע 4 ברכב הנתבע 1 כאשר הוא מצוי בסמוך למדרכה בנתיב הנגדי, תמוה כיצד פגע ברכב התובע, שכן אמור היה לפגוע, ראשית כל, באותם פחים החוסמים את הדרך אל המקום שבו כפי שסומן, חנה רכב התובע.

לאור האמור, אני מקבלת את גרסת הנתבע 4 במלואה, ולפיה רכב הנתבע 1 יצא מרחוב צדדי על מנת להשתלב לרחוב ראשי בו נסע הנתבע 4. רכב הנתבע 1 הפתיע את הנתבע 4 באופן כניסתו אל הכביש והלה ניסה לחמוק ולסטות לשמאל, ללא הצלחה. הוא פגע ברכב הנתבע 1 בצידו הימני וכתוצאה מכך החליק ופגע ברכב התובע באופן שגרם לו לנזק.