נחום נ' קלאב הוטל הנהלה

פסק דין

1. א. א) התובע ציין בכתב התביעה, שבשנת 2012 הוא רכש בהעברה ללא תמורה מהגב' מרים קלזן (להלן:"גב' קלזן") סוויטה מפוארת במלון טבריה קלאב הוטל (להלן: "הסוויטה") ולפיו קיבל התובע הזכות לשימוש שנקבע לשבוע 38, היוצא בחודש מאי.

ב) במהלך הדיון, הצהיר התובע, שבעצם הוא לא רכש את הסוויטה בשנת 2012, אלא בשנת 2011 (ראה עדותו בעמ' 5 לפ',ש' 9- 10), אך ממסמך העברה אשר צורף על ידי הנתבעת לכתב ההגנה עולה, שגם הצהרת התובע שהוא רכש הסוויטה בשנת 2011 גם היא אינה נכונה, שכן מאותו מסמך עולה, שהעברת הסוויטה מגב' קלזן אל התובע בוצעה ביום 16.8.10.

ג) הגם ששאלת מועד העברה אינו רלוונטי לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מצאתי לנכון להעיר ההערות הנ"ל על מנת להביא הדברים על דיוקם.

2. בתביעה זו הלין התובע כנגד הנתבעת על הפרת תנאי ההסכם בשני עניינים: הפרה אחת מייחס התובע למצב החדר אותו קיבל בעת שביקש לשהות במלון וטרונייתו היא בכך, שבמקום לקבל סוויטה, הוא קיבל חדר שלא ראוי לשהות בו והפרה שנייה נוגעת לכך, שלמרות שהייתה לו האפשרות לפצל את 7 הימים ולשהות במלון פעם 4 לילות ופעם 3 לילות, שהה הוא במלון 4 לילות, אך הנתבעת מנעה ממנו לממש את 3 הלילות הנוספים ובשל שתי ההפרות הנ"ל, סבור התובע, שהוא נפל קורבן לנתבעת, אשר פעלה בחוסר תום לב ובמרמה, תוך ניצול מצוקת התובע ותמימותו, תוך התנהגות בצורה מזלזלת ובוטה בתובע ולכן בשל כל אלה ובשל הטענות הנוספות המפורטות להלן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ₪- כמפורט בסעיף 17 בכתב התביעה.

ואלו הן הטענות העיקריות, אותן מעלה התובע, לשם הצדקת סכום התביעה:

א. א) התובע ביקש לפצל את השהות בת השבוע לשני חלקים: 4 לילות ו-3 לילות במלון בטבריה ולאחר שהתובע ניהל שיחה עם הנהלת הנתבעת וסיכם עמה, קבע תור לשהייה של 4 לילות ו- 3 לילות וסוכם עם הנתבעת, שהתובע לא ישלם תשלום נוסף עבור הפיצול.

ב) התובע הגיע למלון על מנת לשהות 4 לילות ולאחר מכן התקשר התובע למשרדי הנתבעת וביקש להשתמש ב-3 הלילות שנותרו ואז טענה נציגת הנתבעת, שהם לא מוצאים את ההסכם ולכן יהיה על התובע לשלם 750 ₪. לאחר בירורים נוספים, חזרה נציגה אחרת של הנתבעת וביקשה תשלום של 165 ₪ במקום 750 ₪ עבור שלושת הלילות.

נציגת הנתבעת הסבירה לתובע, שעליו לשלם הסכום הנדרש, משום שעברו למעלה מחודשיים ולכן אין הוא זכאי לקבלם – גם אם הוא ישלם הסכום שנדרש ממנו.

ב. א) כאשר הגיע התובע למלון, ניסו לשכן אותו בדירת חדר אחד קטן שלא היה נקי ולא מפואר ולכן החליט התובע, אשר היה מלווה בחבר, ללכת למלון אחר. התובע טען בדלפק הקבלה, שלפי המסמכים שבידיו הוא רכש סוויטה מפוארת ולכן, אינו מסכים להישאר בדירת חדר ובשל כך הוא מבטל את ההזמנה.

כששמע זאת מנהל המלון ולאחר שעיין במסמכים שהציג התובע, הורה המנהל לשכן את התובע בדירת סוויטה: "שגם היא לא הייתה מציאה".

3. א. א) בסעיפים הראשונים של כתב ההגנה, מפרטת הנתבעת כיצד החליפה הנתבעת את החברה הקודמת ואת הסיבות להחלפה זו ומפרטת הסכמים שנחתמו בין החברות, תוך ציון ההתקשרות עם כל אחד מבעלי הזכויות ביחידת הנופש.

הנתבעת אף צרפה מסמכים לתמיכת טענותיה המקדמיות, כולל מסמכי התקשרות עם גב' קלזן.

ב) עוד מציינת הנתבעת בכתב ההגנה, שבאותו הסכם מיום 16.8.10 שנערך בין גב' קלזן ובין התובע, קיבל התובע על עצמו את כל הזכויות והחובות וההתחייבויות של גב' קלזן ויקיים את כל ההתחייבויות כמתחייב בהסכם ובהסדר הנושים.

ב. לגופו של עניין ולטענותיו של התובע בדבר פיצול ימי הנופש ומצב הסוויטה שהוקצתה לו, טוענת הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א) הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שאכן בחודש אוגוסט 2010 פנה התובע למרכז ההזמנות של הנתבעת וביקש לבדוק אם ניתן לפצל את זכות הנופש של שנת 2010 והתשובה שניתנה לתובע הייתה, שעל מנת שתתאפשר לתובע פיצול ימי הנופש, היה עליו להגיש בקשה ולשלם דמי פיצול ו/או דמי תחלופה. הוסבר לתובע, שנושא הפיצול הוא שירות מסחרי בתשלום ואין זו זכות מוקנית של התובע על פי ההסכם.

ב) למרות שהתובע לא פנה בבקשה כנ"ל, הגיע התובע למלון ביום 12.9.10 – במועד תחילת שבוע הנופש והוקצתה לשימושו יחידת נופש שמספרה 408 – יחידה כפי שהוא זכאי לה על פי ההסכם.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, שכל יחידות הנופש זהות ובאותו יום, בשעות הערב, ביקש התובע לעבור ליחידת נופש אחרת והדבר אושר לו והוא אכן עבר ליחידת נופש אחרת שמספרה 706 הזהה לחלוטין ליחידה מס' 408, שם הוא התארח עד יום 16.9.10 וביום זה הוא עזב את המלון מבלי שיתייחס לעניין הפיצול וגם לא שוחח עם אף אחד מנציגי הנתבעת בעניין זה.

ג) רק ביום 30.5.11, כ-9 חודשים לאחר מועד ניצול זכות הנופש וכאשר חלפה כבר שנת הניצול של שנת 2010, פנה התובע למרכז ההזמנות וביקש לנצל את מספר הימים אשר לטענתו לא נוצלו על ידו בשנת 2010 והנתבעת הבהירה לתובע, שהיות והוא כבר מימש את זכותו לשנת 2010 והיות והוא בחר שלא לנצל את מספר הימים במהלך שבוע הנופש המקורי של שנת 2010 – ואם רצה לפצל היה עליו לשלם דמי פיצול ודמי תחלופה.

מכל מקום, פיצול שבוע הנופש אינו יכול להיעשות בדיעבד והיות והתובע עזב המלון ביום סיום החלק הראשון של הנופש מבלי שאושר לו פיצול ומבלי שהוא שילם דמי פיצול – נחשבת זכות הנופש כמנוצלת ואין הוא זכאי עוד לימי נופש נוספים.