נחום נ' נתניה

פסק דין

א.רקע עובדתי ודיוני

1.התובע עבר עבירת תנועה ב – 12.4.01 וכתוצאה מכך הוטל עליו קנס. לטענת הנתבעת הסכום לא שולם והחלו פעולות גביה. כעבור 9 שנים ב – 2.6.10 הוטל עיקול על רכב התובע.

לטענת התובע עברה תקופת התיישנות בין מועד העבירה לבין מועד העיקול והיה אסור לנתבעת לנקוט בפעולות אכיפה – הנתבעת לא קיבלה עמדת התובע.

2.ב – 10.1.12 התובע הגיש תביעה קטנה נגד הנתבעת (תיק 21115-01-12) ועתר לתשלום של 3000 ₪ פיצוי בגין מעשים ומחדלים של הנתבעת בקשר לפעולות האכיפה ועתר לפיצוי בסך 3000 ₪.

3.בדיון שהתנהל באותה תביעה 29.8.12 נציגת הנתבעת מסרה לבית המשפט:

"אני מבקשת לציין בזאת כי ככל שהיתה שגגה במשלוח הדואר השגגה הזו היא של הדואר ולא של עירית נתניה. בנסיבות העניין אני מסכימה בזאת לבטל את הדוח וכל ההליכים שננקטו בעקבותיו ושכל צד ישא בהוצאותיו" עמ' 2 ש' 2 – 4)

4.אולם התובע לא הסתפק בהצעה זאת ועמד על זכות לטעון להוצאותיו.

כב' הרשם סבר שלאור הסכמת הנתבעת לביטול כל ההליכים על התובע להסתפק ב – 500 ₪ וכך פסק.

5.בתביעה זו התובע טוען שבניגוד להצרת הנציגה בדיון בתיק 21119-01-12 מיום 29.8.12 ומתוך רשלנות ו/או אוזלת יד רבתית ו/או בזדון ותוך התעלמות מוחלטת מפניית התובע, העיקול על רכבו לא הוסר.

התובע אף טוען שביום 29.8.12 ידעה הנתבעת שבכוונתו של התובע למכור את הרכב ואי לכך ידעה שאי ביטול העיקול עלול לגרום לתובע נזקים.

6.התובע עותר לסכומים הבאים:

1. פיצוי בגין אי ביטול העיקול 10,000 ₪.

2. אגרת רישום לרכב וטסט 50 ₪.

3. טיפול והכנה לטסט 1032 ₪.

4. כיוון פרונט 236 ₪.

5. החלפת צמיגים – 520 ₪.

6. בדיקת רישוי 74 ₪.

7. ביטוח חובה וצד ג' 1790 ₪.

8. ביטול יום עובדה – 500 ₪.