נחום נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא בתיק ת"ד 17104/10 (כב' השופת טאובר) במסגרתו הורשע המערער שלא בפניו בעבירות של נהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 62 (2) ו – 38 (2) לפקודת התעבורה, גרימת נזק בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, עקיפה בקו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47 (ה') (5) לתקנות התעבורה ועקיפה לפני צומת בניגוד לתקנה 47 (ה) (4) לתקנות התעבורה.

בימ"ש קמא גזר על המערער קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 6 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

ב"כ המערער קובל על העובדה כי התובע לא יידע במועד גזה"ד את בית המשפט על העובדה כי המערער היה נתון בפסילה מנהלית בת 60 יום, תקופה שלא נוכתה מתקופת הפסילה בפועל שנגזרה וכיום מבקש אך ורק לנכות תקופה זו מתקופת הפסילה בפועל.

עיון בתיק בימ"ש קמא מעלה כי ב"כ המערער פנה לבימ"ש לאחר מועד גזה"ד בבקשה לקזז תקופת הפסילה וביהמ"ש דחה בקשה זו.

עיון בכתב האישום מלמד כי צירוף עבירות אלה והנהיגה בפועל שביצע המערער ב – 4.1.10 הביאה להתנגשות בין רכבו של המערער לאופנוע אשר נחבל בגופו וכן כלי הרכב ניזוקו בגין תאונה זו.

נהיגה קלוקלת זו ביצע המערער כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה מאז 2006 בלבד וצבר לחובתו מאז 7 הרשעות קודמות ביניהן אי ציות לתמרור ב' 37, אי ציות לשוטר במדים, שימוש בטלפון והעבירות שבפניי.

לאחר ששקלתי טענות ב"כ המערער לא מצאתי שיש לנכות במקרה זה תקופת הפסילה המנהלית אותה ריצה המערער.

הערעור נדחה.

ניתן והודע היום ל' אדר א תשע"א, 06/03/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: