נחום נ' יוגדייף ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום חוב בסך 860,000 ₪ בטענה שהנתבע, רב וראש ישיבה, ערב להשבת כספי הלוואה שהעמיד התובע.

התובעים טוענים שהתובע 1 העמיד הלוואות כשהוא מתבסס על ערבותו האישית של הנתבע להשבתן ומציגים 3 שיקים אשר נמשכו מחשבון הנתבע. הנתבע מכחיש כל מעורבות בהלוואות שהעמיד התובע 1, מכחיש כל מתן ערבות מצדו לתובע 1 ואף מכחיש כי חתם על השיקים שמציגים התובעים.

במוקד המחלוקות עומדת השאלה אם הוכח שהנתבע העמיד ערבות אישית להלוואות שהעניק התובע 1 ולחילופין ובאם הוא חייב לפרוע את השיקים שנמשכו מחשבונו.

העובדות

התובע 1 הינו חותנו של התובע 2 ושניהם אוחזים בשיקים המשוכים מחשבון הנתבע. הנתבע הינו רב וראש ישיבת "שערי תורה" (להלן: "הישיבה"). דמות מפתח נוספת בתביעה זו הינו יהושע כהן (להלן: "יהושע") אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, 2005 – 2006, הועסק כמנהל בישיבה (עדות יהושע בעמ' 20; ש' 21 בפרוט', עדות הנתבע בעמ' 34; ש' 23 בפרוט').

התובע 1, יהודה מצרי (להלן: "התובע") והתובע 2, דוד נחום (להלן: "נחום") אוחזים בשלושה שיקים המשוכים מחשבון הנתבע, כדלהלן:

שיק לפקודת התובע בסך 66,000 ₪ אשר משוך ליום 20.6.05 (להלן: "השיק הראשון").

שיק לפקודת נחום בסך 345,000 ₪ אשר משוך ליום 28.4.08 (להלן: "השיק השני").

שיק לפקודת התובע בסך 520,000 ₪ אשר משוך ליום 12.10.09 (להלן: "השיק השלישי").

השיק השני והשיק השלישי הוצגו לפירעון וחוללו בשל היעדר כיסוי מספיק. השיק הראשון לא הוצג לפירעון.

נוכח חילולו, הוגש השיק השני לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 12.5.08. השיק השני הוגש לביצוע על ידי נחום, כזוכה, ונגד הנתבע. בכתב תביעה מתוקן אשר הוגש ביום 27.12.10, צורף התובע כתובע נוסף, צורפו השיק הראשון והשיק השלישי כנספחים, וצורפו כנתבעים נוספים גם יהושע וגם נעם כהן (להלן: "נעם") בנו של יהושע.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבע לפרוע את שלושת השיקים ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אך משיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 860,000 ₪ בלבד.

לגרסת התובעים, בתחילת 2005 העמיד התובע ליהושע שתי הלוואות אשר נלקחו לפי צרכי הישיבה והוחזרו לתובע בתוספת ריבית כפי שהוסכם מראש. בעקבות שתי הלוואות אלו, בקש יהושע מהתובע ביום 20.6.05 הלוואה שלישית בסך של 66,000 ₪ (להלן ולשם הנוחות: "ההלוואה השלישית"). התובע העמיד ליהושע את ההלוואה השלישית וכנגד זאת, קבל את השיק הראשון של הנתבע כבטחון להשבת ההלוואה.

כשלושה חדשים לאחר מכן (דהיינו בסמוך לחדש ספטמבר 2005), בקש יהושע מהתובע הלוואה נוספת, רביעית, בסך של 30,000$ (להלן: "ההלוואה הרביעית"), וכבטוחה להשבתה מסר יהושע לתובע את השיק השני והשיק השלישי, שניהם נושאים חתימות הנחזות להיות חתימות הנתבע, ושניהם פתוחים ללא סכום וללא תאריך פירעון. להסרת ספקות התקשר התובע בטלפון לנתבע. תחילה שוחח עם רעיית הנתבע, גב' דינה יגודייף (להלן: "דינה") ולאחר מכן עם הנתבע עצמו, ושניהם אישרו את מסירת השיקים ליהושע כערבות להלוואה שהוא נוטל מהתובע. על סמך זאת, טוען התובע, הועמדה ליהושע ההלוואה הרביעית. בהקשר זה אף טוען התובע שקבל מיהושע בטוחה נוספת לפירעון ההלוואה הרביעית – 3 שיקים משוכים על ידי נועם.

חדשיים נוספים חלפו (דהיינו בסמוך לחדש נובמבר 2005), ובטרם נפרעו ההלוואה השלישית וההלוואה הרביעית, נעתר התובע לבקשת יהושע להעמדת הלוואה חמישית בסך של 15,000$ (להלן: "ההלוואה החמישית").

במהלך החדשים שחלפו מאז הועמדה ההלוואה החמישית נפגש התובע עם יהושע מפעם לפעם אך יהושע לא העביר לו כספים ודחה אותו בקש. במהלך קיץ 2007 פגש התובע את הנתבע במלון רמדה רנסנס בירושלים, והנתבע הבטיחו שההלוואות ייפרעו בקרוב. כאשר התברר לתובע שההלוואות לא נפרעות, דאג התובע להשלמת השיק השני, כך שיירשם לפקודת נחום והציגו לפירעון. משחולל השיק השני, פנה התובע לערכאות.

על בסיס עובדות אלו, טוענים התובעים שהנתבע חייב במלוא סכום התביעה וזאת בין בעילה החוזית בהיותו ערב להתחייבויות יהושע; ובין בעילה השטרית בהיותו מושך השיקים. לכתב התביעה צורפה טבלה ובה חישוב החוב כנושא ריבית בשיעור של 3% לחדש (עדות התובע בעמ' 15; ש' 27 בפרוט').

לטענת הנתבע, אין בסיס לתביעה ודינה להידחות תוך חיוב התובעים בהוצאות.