נחום נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981.

2.המערער מנהל חשבון בנק מס' 105-388815 אצל המשיב בסניף הכרמל, מס' סניף 009 (להלן: "החשבון").

3.ביום 10.3.13 הוצגו לפרעון 6 שיקים נשוא הערעור, אשר סורבו ע"י המשיב ביום 11.3.13. על רקע סרוב זה החשבון הוגבל. המערער מבקש לגרוע ממנין השיקים שסורבו בחשבון את השיקים הנ"ל. המערער מודה שפרעון השיקים הינו מעבר למסגרת האשראי שהועמדה לרשותו בסך 25,000 ₪. עם זאת, המערער טוען שהיתה לו ציפיה סבירה שהבנק יפרע את השיקים. זאת מאחר ובעבר הבנק אפשר חריגות נקודתיות וחד פעמיות ממסגרת האשראי. לפיכך סבר שגם בפעם הזאת הבנק יאפשר את החריגה. לטענת המערער סרוב השיקים נבע אך מהעובדה שסגנית מנהל הסניף, אשר טיפלה בחשבון, הגב' מרים בורק, נעדרה מהסניף ביום בו סורבו השיקים, ומי שקיבלה את ההחלטה בענין היתה אחראית הלקוחות בסניף, הגב' כרמון. לטענת המערער, בעבר היו לו יחסי עבודה לא טובים עם הגב' כרמון, דבר שיתכן והשפיע על החלטתה. מוסיף וטוען המערער, שהיו לו באופן חריג הוצאות מרובות על רקע העובדה שהוא הפיק את חתונתו של אחותו, דבר המהווה נסיבה מקלה. המערער מוסיף וטוען, שרשימת העילות המנויות בסעיף 10 לחוק איננה סגורה, וניתן לקחת בחשבון גם ציפיה סבירה של הלקוח שהבנק יפרע את השיק, גם אם לבנק לא היתה חובה לעשות זאת.

4.המשיב מתנגד לערעור. לטענתו השיקים סורבו בהעדר כיסוי מספיק. באותו עת מסגרת האשראי עמדה על 25,000 ₪. ביום 10.3.13 סה"כ המשיכות בחשבון, ללא השיקים נשוא הערעור עמד על 18,000 ₪. בהתחשב ביתרת החובה שהיתה קיימת ובכספים שהופקדו ע"י המערער באותו היום, פרעון השיקים היה מכניס את החשבון בסופו של דבר ליתרת חובה של כ- 31,000 ₪, הרבה מעבר למסגרת המאושרת. לפיכך סרב כדין לפרוע את השיקים. ביחס לעבר המשיב טען, שאכן היו מספר מקרים בהם אושרה למערער חריגות חד פעמיות קטנות ממסגרת האשראי, אך לא בסדר גודל כבמקרה זה. המערער לא פנה לבנק וביקש לאשר לו את הפרעון של השיקים נשוא הערעור, מעבר למסגרת האשראי, וממילא לא ניתן אישור כזה. מעבר לכך הבנק פירט, שהמערער התחייב במסגרת הליך ערעור קודם לנהל את החשבון בתוך מסגרת האשראי, כך שהיה מודע היטב לחובתו שלא לחרוג ממנה. בהקשר זה המשיב מפנה לתיק עש"א 4613-12-11 בבית משפט זה, פסק דין מפי כב' השופטת איילת דגן. כן טען המשיב, שכל השיקולים ביחס לשיקים היו ענייניים.

5.בדיון שהתקיים בבית המשפט המערער ביקש להוסיף דברים מעבר למפורט בכתב הערעור. לטענתו הוא מגיע מרקע סוציואקונומי קשה, כאשר יש לו נסיבות חיים מצערות והוא הבטיח שמקרה בה יחרוג ממסגרת האשראי בחשבון לא יחזור על עצמו. לטענתו הגבלת החשבון תפגע בו באופן קשה וביקש להתחשב במצבו.

דיון

6.מהחומר שהוצג בפני בית המשפט עולה שהבנק פעל כדין כאשר סרב לפרוע את השיקים נשוא הערעור. מדובר בחריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת, והבנק היה רשאי שלא לפרוע את השיקים. לא היה הסכם בין הצדדים שחייב לפרוע את השיקים, לא במפורש ולא במשתמע.

7.אני מקבל את טענת המשיב שלא יצר ציפיה כלל או ציפיה סבירה אצל המערער, שיפרע את השיקים נשוא הערעור בחריגה כה משמעותית ממסגרת האשראי. גם אם היו חריגות בעבר, מדובר בחריגות לבקשת המערער אשר אושרו ע"י המשיב. לא ניתן לראות בחריגות אלה כבסיס לחריגה נשוא הערעור. כמו כן אני מקבל את טענת הבנק כי פעל באופן ענייני.

8.המערער היה מודע היטב לחובתו לפעול בתוך מסגרת האשראי ואף התחייב לעשות זאת במסגרת הליך ערעור קודם, בתיק עש"א 4613-12-11 בבית משפט זה, בפני כב' השופטת אילת דגן, פסק דין מיום 5.4.12. גם אם למערער נסיבות חיים קשות, כפי שטען בדיון בבית המשפט, אין בכך להצדיק את קבלת הערעור בניגוד לדין.

9.הערעור נדחה.

10.הרבה לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המערער, אין צו להוצאות.

11.ככל שהופקד פקדון הוא יוחזר למערער.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013

צביה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: