נחום נ' בנק דיסקונט בת ים סניף רוטשילד 11051

החלטה

מבוא

1. התובע, מר נחום יהודה (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע"), ועתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו יבוטלו השעבודים על 3 משאיות של התובע עקב איפוס החוב בחשבון, וכן עתר התובע לפיצויים בגין נזקים שלטענת התובע גרם הנתבע בשל התנהלותו.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

טענות הצדדים

2. הנתבע סומך בקשתו לסילוק התובענה על הסף על מספר טיעונים:

הטענה הראשונה שמעלה הנתבע היא טענת התיישנות.

הנתבע טוען, כי לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות תש"ח-1958, (להלן: "חוק ההתיישנות") התקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה מקרקעין היא 7 שנים.

כמו כן, סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, ובמקרה של תביעת לקוח נגד בנק עילת התביעה הינה עם דרישתו.

לפיכך, טוען הנתבע, כי הנזקים להם טוען התובע לעניין ריביות ו/או הסכמות אחרות הינם בתקופה שקדמה ליום 01.7.05. על-כן, טענות אלו התיישנו ואם לא התיישנו אז יש לדחותם בשל שיהוי.

הטענה השנייה שמעלה הנתבע היא טענת העדר עילה.

הנתבע טוען, כי התובע פדה את השעבודים על שתי המשאיות, וביום 18.6.12 בוטלו השעבודים שהיו רשומים לטובת הנתבע על המשאיות. כמו כן, ביום 30.4.12 נמכרה משאית 91-956-15, והמכר נעשה בהתאם להוראות חוק המכר, דהיינו, המשאית נמכרה כשהיא נקייה מכל עיקול ו/או שעבוד.

לפיכך, טוען הנתבע כי לא קיימת עילת תביעה ואין להיזקק למתן סעד של פסק דין הצהרתי.

טענה שלישית של הנתבע היא מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתה.

הנתבע טוען, כי ביום 23.11.11 חתם התובע על הסכם פשרה להסדרת חובותיו לנתבע. לטענת הנתבע, התובע הוא זה שהפר את ההסכם לאחר שניתנו לו התראות ואורכות. בשל זאת, נקט הנתבע בהליכי הוצאה לפועל למימוש 3 המשאיות, ועל-פי צו רשם ההוצאה לפועל נתפסו המשאיות ואוחסנו.

לאור הליכים אלו, התובע הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בטענת פרעתי בה טען כי

המשאית שמומשה, שועבדה לאבטחת הלוואה שניתנה על ידי התובע לצורך מימון רכישתה

בלבד, וזאת למרות, כפי המוסכם בכתב בשטר השעבוד, כי השעבוד נעשה ויהיה קיים

להבטחת כל חובותיו של הממשכן וללא הגבלה בסכום.