נחום נ' בן יהודה 151 בעמ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים 1- 11 לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם.

עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי לפיו נכרת בין התובע לנתבעים הסכם מחייב בשנת 2000 בגדרו התחייבו חלק מהנתבעים למכור לתובע את גג הבנין ברח' בן יהודה 151 בתל אביב ואת זכויות הבניה הבלתי מנוצלות בבנין, תמורת ביצוע עבודות שיפוץ בבנין ותמורת תשלום כספי. התובע טוען כי הנתבעים הם בעלי דירות בבנין או בעלי מניות בחברה שהיא הבעלים הרשום של הבנין (להלן: "החברה"). לטענתו, בהיותו יזם העוסק ברכישת גגות של בנינים ובניצול זכויות הבניה שלהם, הוא כרת הסכם עם החברה ועם הנתבעים, שאושר על ידי החברה, אך בסופו של דבר, הנתבעים התנערו מן ההסכם בתואנות שווא. אמנם, מבחינה פורמאלית ההסכם לא נחתם, אך רק סרבנותם של הנתבעים היא שמנעה את החתימה על ההסכם. מכאן התביעה, בגדרה מבוקשת הצהרה בדבר תוקפו המחייב של ההסכם וכן מבוקשת אכיפתו.

הנתבעים טוענים כי התביעה נגועה בשיהוי, בהעדר יריבות ובהתיישנות וכי התובע נוהג בחוסר תום לב והתביעה אינה מגלה עילה. בנוסף, בהיות התובע תושב חוץ, הם יתקשו לגבות את הוצאות המשפט היה והתביעה תידחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התביעה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאין ידו משגת ..." (רע"א 321/07 גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי).

ראה גם רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (2011) (פורסם באתר משפטי):

"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק. ... "

אכן, מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי סיכויי ההצלחה בתביעה אינם גבוהים במיוחד, אך בכך לא די על מנת להשית על התובע ערובה להוצאות, שכן באותה מידה ממש, לא ניתן לקבוע על פני הדברים כי מדובר בתביעת סרק שסיכויי ההצלחה בה קלושים. לא הרי סיכויי הצלחה שאינם גבוהים כהרי סיכויי הצלחה קלושים, ובטרם תושת ערובה, יש לקבוע כי סיכויי ההצלחה בתביעה קלושים על פניהם. אכן, בפיהם של הנתבעים טענות הגנה כבדות משקל, אך אלה מצריכות ליבון ושמיעת ראיות, ולא ניתן להניח מראש, כפי שמבקשים הנתבעים, כי בסופו של דבר התביעה תידחה.

באשר לטענת השיהוי, התובע הסביר בכתב התביעה כי רק בשנת 2010 התנערו הנתבעים מתוקפו המחייב של ההסכם, מה שמסביר את הזמן שחלף מכריתתו הנטענת של ההסכם ועד להגשת התביעה, באופן שעשוי לשלול את טענת השיהוי. מאותה סיבה ממש לא ניתן לקבוע כבר עתה כי התביעה נגועה בהתיישנות. באשר לטענת היריבות, יש לזכור כי מדובר בתובענה שעניינה זכויות ברכוש משותף בבנין (גג הבנין, שהתובע טוען כי רכש מהנתבעים), ופשיטא שכל הצהרה בענין זה עלולה לפגוע בזכויותיהם של מי מהנתבעים, ומכאן שיש יריבות בינם לבין התובע. לא ניתן גם לקבוע בנסיבות אלה כי התביעה אינה מגלה עילה, שהרי התובע טוען בכתב התביעה כי ההסכם נכרת באמצעות נציגי הנתבעים, ומכאן שהוא מחייב גם אותם. מדובר איפוא בטענה בענין שליחות, וכדי להכריע בה, יש צורך לשמוע ראיות. העובדה שהתובע הוא תושב זר, היא כשלעצמה אינה מספקת כדי לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ לפי התוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: