נחום נ' אביגדור ואח'

פסק דין

לפני שתי תביעות קטנות שהדיון בהן אוחד ועניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכבי התובעים בתאונת "שרשרת" שארעה ביום 31.10.11 בטבריה.

התובעים בשני התיקים וכן הנתבעים מס' 4-6 בת"ק 6998-12-11 טוענים, כי הנתבע מס' 1 (להלן "אביגדור") הוא שגרם לתאונה, בכך שלא שמר מרחק ופגע מאחור ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת מס' 4 (להלן "ג'ובאני") והדף אותו על רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 6 (להלן "עובד") שנהדף על רכב התובע (להלן "נחום").

הנתבעים מס' 1-3 טוענים, בכתבי ההגנה שהגישו בשני התיקים, כי נסיבות התאונה היו כאלה: רכב נחום עצר, עובד לא שמר מרחק ממנו, רכב ג'ובאני, שאף הוא לא שמר מרחק, פגע ברכבו של עובד והדף אותו על רכב נחום. לאחר מכן פגע אביגדור ברכב ג'ובאני בלא שהדף אותו קדימה.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו הנהגים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. באשר לתביעת ג'ובאני (43703-12-11), הודיעו הצדדים כי ביום 14.3.12 שילמה הנתבעת מס' 3 לג'ובאני סך של 14,868 ₪.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את שתי התביעות נגד הנתבעים מס' 1-3.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

מעדויות כל הנהגים עלה, כי התאונה התרחשה כנטען על ידי התובעים והנתבעים מס' 2-4, משמע – כאשר הנהגת ברכב נחום האטה עד כדי עצירה את רכבה, עובד וג'ובאני, שנסעו זה אחרי זה מאחוריה, הצליחו לעצור את רכבם, אך אביגדור, שהגיע אחרון בשיירה, לא עצר את רכבו ופגע ברכב ג'ובאני מאחור והדף אותה קדימה על רכבי עובד ונחום.

גרסת הנתבעים מס' 1-3, כפי שהועלתה בכתב ההגנה, נסתרה באופן ברור ומהותי בעדותו של אביגדור (הנתבע מס' 1): אביגדור הודה כי הרכבים שנסעו לפניו היו במצב של עצירה וכי הוא איבד לרגע את קשר העין ופגע ברכב ג'ובאני מאחור. אביגדור לא שלל בעדותו את הטענה שבעקבות פגיעתו ברכב ג'ובאני, נהדפו הרכבים זה על זה, הוא העיד כי איננו יודע אם הדף או לא הדף את הרכבים זה על זה, יתכן שכן ויתכן שלא. אביגדור אישר כי כתוצאה מפגיעתו, רכב גו'באני נפגע גם מלפנים, עובדה המתיישבת עם הטענה שרכב ג'ובאני אכן נהדף קדימה אל הרכב שנסע לפניו.

יצוין כי גם בהודעה הטלפונית שנמסרה על ידי אביגדור לנתבעת מס' 3 (נ/2) צוין כי הוא "אינו יודע האם אחראי לנזקים ברכב הראשון והשני בשיירה".

אביגדור העיד כי הגרסה שנכתבה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו ומטעם הנתבעים מס' 2 ו- 3, לא נכתבה על דעתו והיא איננה גרסתו. בנסיבות אלה, לא נמצא כל תימוכין לגרסה שהועלתה בכתב ההגנה ויש לדחותה.

עדויות הנהגים כולן, לרבות עדותו של אביגדור, היו מהימנות וכאמור הן מתיישבות זו עם זו ומצביעות כולן על כך שגרסת התובעים היא אכן הגרסה הנכונה בכל הנוגע לאופן בו התרחשה התאונה.

על פי עדות כל הנהגים, שאף היא לא נסתרה, אביגדור אף לקח אחריות במקום התאונה על הפגיעה והתנצל בפניהם על שארע.

יתר על כן, הנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים מתיישבים אף הם עם גרסת התובעים באשר לאופן בו ארעה התאונה. מעיון בתמונות עולה, כי הנזק המשמעותי ביותר נגרם לרכב גו'באני מאחור, כאשר ברכביהם של עובד ונחום נראה מוקד פגיעה אחד שעוצמתו לא רבה ושמתיישב עם פגיעת הדיפה, לאחר שרכב ג'ובאני ספג את המכה הראשונה והחזקה.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי האחריות המלאה לתאונה ולפגיעה ברכבי התובעים בשתי התביעות, הינה אחריותו של אביגדור.

באשר לנזקים:

בת"ק 6998-12-11 הוכיח התובע, באמצעות חוות דעת שמאי, כי לרכבו נגרם נזק ישיר בסך של 2,211 ₪ וכן כי נשא בשכ"ט שמאי בסך של 550 ₪.

בת"ק 43703-12-11 הוכיח התובע, באמצעות חוו"ד שמאי, כי לרכבו נגרם נזק ישיר בסך של 23,021₪ (מתוכו שולם לתובע לאחר התביעה סך של 14,868 ₪) וכן הוא נשא בשכ"ט שמאי בסך של 2,340₪.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן: