נחום בשר נ' אלישע

פסק דין

    תביעה בטענה להתנגשות עקב נסיעה לאחור .

הטענות

לפי התביעה –ביום 11.12.09 נסעה הנתבעת לאחור, ובמהירות, ופגעה במכוניתו מצד שמאל . לאחר התאונה התנצלה ואף טענה כי היא מטושטשת לרקע בדיקת דם שעברה.

בכתב הגנה אין הכחשה של עצם התאונה  אני אומרת אלא של הנזק . נטען כי הנזק הריאלי הוא לכל היותר כיפוף קל מאד בפגוש פלסטיק קדמי ולא כאמור בחוות דעת שמאי  מטעם התובעת לכתב הגנה לא צורף חוות דעת שמאי.

בכתב הגנה מתוקן שהתבקש להגיש ביום 18.3.010 נטען כאילו רכבה היה במצב עמידה ואילו רכב התובע נסע לפנים.כתב הגנה זה לא ראיתי נתנה הסכמת התובעת ולא ראיתי שהוחלט על אישור קבלתו.

הראיות

בדיון העידו התובעת והנתבעת ואמה. בנוסף היו בפני מסמכים בכתב שצורפו לכתבי הטענות. 

מעדות התובעת אציין את הדברים הבאים: א.לדבריה נסעה אחרי הנתבעת שנסעה לאחור והתעלמה מצפירותיה ב.לאחר התאונה הנתבעת  ראתה את הנזק לא התכחשה לחובתה לשלם לגביו חתמה על מסמך ואף אמדה שוויו בסכום של 400 או 500 ₪. לדבריה דוח שמאי משקף נזקיה ולא ארעה תאונה מאז דוח תאונה זאת ועד דוח השמאי .עדותה נשמעה כנה ורהוטה.

מעדות הנתבעת אציין את הדברים הבאים: א. כשיצאה מחניון, הבחינה במשאית נסעה לאחור .היא תארה תיאור מפורט שזכרו לא בא בכתב הגנה מקורי שהוגש כשנה לאחר התאונה ב. עם זאת עלה מדבריה שנסעה לאחור בעת שנפגעה  .את המחלוקת בעניין הנזק הסבירה במיקום שונה של מסרק ההגה. אלא שלא הובא מומחה לתמוך בדבריה

מעדות אמה של הנתבעת  אציין כי לדבריה  לא הייתה עדת ראיה אך שמעה שביתה נסעה רברס בנסיעה איטית ואחרי שעצרה ראתה שנהגת שמאחוריה לא נסעה.

ההכרעה ונימוקיה

8. גרסאות מקוטבות אך שומה להכריע בינן ככל הניתן בלא לפנות לנטל הראיה .

9.  לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם , שמעתי את העדים  התרשמתי מהם במישרין , ונוכח מכלול הראיות שבפני,  הגעתי למסקנה כי

החבות

10. האחריות על הנתבעת שנסעה לאחור .למעשה ניתן היה להסתפק לצורך מסקנה זאת בכתב הגנה מקורי שהוגש זמן ניכר לאחר תאונה ולא העלה גרסה כנטען עתה . אך בנסיבות העניין במהלך העדויות נשמעה גרסת הנתבעת ולא שוכנעתי ממנה אודות העדר אשמה להיפך. עדות התובעת מהימנה עלי ועלה בנסיבות שתוארו אשם ברור של הנתבעת. אציין כי התובעת אף צפרה וניסתה כיכולתה להמנע מתאונה .לעדותה תימוכין מסוימים בגרסת הנתבעת בדבר נסיעתה לאחור.

מן הפן הנורמטיבי סיכון

11.קיים סיכון בנסיעה לאחור  אוסיף כי  לאורו מובן שיש להפקיד בין היתר על מהירותה של נסיעה לאחור .תקנה   ותקנה 45 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961  .מורה לנו כי נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה ואף הטרדה או הפרעה   אף סטייה  מנתיב נסיעה [תיקון התש"ל (מס' 3)] היא פעולה שמחיבת זהירות רבה והכלל הנקוט בתקנה 40 הוא שלא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.לא שוכנעתי כי הנתבע נקט בכל אמצעי הזהירות תובע.מאידך גיסא התובעת הבחינה ברכב שחנה , והיה לה  שדה ראיה, לא ציינה שהאטה או שצפרה  .

הפרת תקנות התעבורה מקום שהן קובעות אמצעי זהירות, או של הוראה סטטוטורית הקובעת אמצעי זהירות, עשויה להוות ראיה לרשלנות  שכן הוראה עצמה היא ראיה לנורמות  הזהירות, לפיהן חייב האדם הסביר לנהוג. "התובע פטור כאן מלהוכיח בעזרת עדים מומחים ואחרים. מהם אמצעי הזהירות, שאדם זהיר רגיל וסביר היה נוקט, שכן המחוקק בעצמו קבע אמצעים אלה בצורה מחייבת.מובן שבכל מקרה כזה חייב התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפרת אותה הוראה לבין קרות הנזק. כלל זה נוסח בצורה מאלפת בפסק הדין בע"פ 150/56 [5], עא 80 / 335 מוני בריגה נ' מוחמד בן מחמוד מוסטפה לו (3) 32, עמוד 38((5.7.82) שוכנעתי בקיום קשר סיבתי בין הנזק להפרת החובה.