נח'לה ואח' נ' מועצה האזורית מרום הגליל ואח'

החלטה

1.התובע, יליד שנת 1995, נפגע בתאונה ביום 6.12.06, עת שהה בית הספר היסודי אל ביאדר בכפר עין אל-אסעד. התובע הגיש תביעה זו באמצעות הוריו לפיצוי בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו בתאונה.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אן התרחשה וכן אין מחלוקת כי התרחשה מיד בשובם של התלמידים מן ההפסקה לכתה. יחד עם זאת קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות המדויקות של התאונה והאם קמה אחריות של הנתבעת 2 להתרחשותה של התאונה אם לאו.

3.התביעה וצלה לשאלת האחריות והנזק. תחילה נשמעו ראיות בשאלת האחריות. תביעה זו מתאפיינת באי הגשתן של ראיות רלוונטיות רבות על ידי שני הצדדים.

4.מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של אביו ואמו של התובע, שניהם נחקרו בחקירה נגדית. התובע העיד בבית המשפט בחקירה ראשית ונגדית.

מטעם הנתבעת העידו מנהל בית הספר אשר העיד בחקירה ראשית ונגדית וכן המורה התורנית אשר הוגש תצהרי עדותר אישת שלה ונחקרה בחקירה נגדית.

5.המורה התורנית, הגב' מרוות אבו עווד, גם נחקרה על ידי חוקר מטעם התובע, היא אישרה בחקירתה הנגדית את תמלול הקלטת השיחה בינה לבין החוקר אך מטעם כלשהוא, יכול שבשכחה לא הוגש התמליל לבית המשפט כראיה.

מנהל בית הספר העיד כי דווח לו על התאונה. הוא בירר נסיבותיה. ופעל באופן מלא על פי הנוהל. למרות זאת לא הוגש מטעם הנתבעת 2 כל דוח תאונה.

מטעם שני הצדדים אל הובאו לעדו כל אדם נוסף. לא תלמידים שנכחו במקום לא מורים נוספים כדוגמא מחנך הכיתה.

במצב הדברים המפורט לעיל קם קושי לקבוע ממצאים עובדתיים.

6.לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות המונח לפני, תוך התחשבות גם בהעדרן של ראיות ובעובדה כי העדרן של ראיות פועל לחובת מי אשר הנטל עליו להביאן, תוך התעלמות ממסמכים שצורפו לסיכומי טענות התובע אך לא הוגשו כראיה.

7.בכתב תביעתו ציין התובע באמצעות בא כוחו את נסיבות התרחשותה של התאונה כדלהלן (סעיף 4)-

"בתאריך 6.12.06 בשעה 11:30 מעד התובע ברגל שולחן שהוצב בכניסה לכיתתו, וזאת לאחר שתלמידים רצו אחריו במסדרון, התובע פחד, נבהל רץ לכיוון כיתתו, בכניסה לכיתתו נתקל ברגל שולחן שהיה בכניסה לכיתה, כתוצאה מכך נפל, נפגע באוזנו השמאלית אשר דממה..."

8.זו גרסתו וגרסת התביעה לשמך כל הדיון. הדבר היחיד אשר לכאורה נוסף לסיפור עובדתי זה הינו כי השולחן לא היה מונח במקומו. איני מוצא כי מדובר בפרט הכרחי לכתב התביעה ואיני מואצת כי פרט עובדתי זה עולה כדי הרחבת חזית. כבר עתה אומר כי הרשלנות אותה יש לברר לטעמי אינה בעובדת ההיתקלות בשולחן אלא בכך כדי היה מצב בו התובע רץ לכיתה כאשר חבורת ילדים רצים אחריו.

9.התובע נחקר בחקירה נגדית ונשל על ידי ב"כ הנתבעת האם נכון הוא כי הכי חשוב זה התקלות בשולחן? התובע השיב שכן. ברי הוא כי זו תהיה תשובתו. בחינתו את הדברים יהיה ביחס לשאלה מדוע הוא נפל. צודק הוא כי בהעדר שולחן באותו מקום יכול ולא היה נופל. אולם, אין זו סיבה יחידה בלעדה אין. גם הריצה לכיתה הינה סיבה להתרחשותה של התאונה. גם אם השולחן היה עומד בפתח הדלת, סביר הוא כי אילו לא היה רץ היה רואה אותו ולא נופל.

10.העובדה כי רופא אשר עניינו ברופאה לא רשם כי התובע נתקל בשולן אלא רשם כי נפל או נתקל בילד אחר אין בה די על מנת לסתור גרסתו. אין זה פרט כה חשוב לצורך בדיקה, טיפול והערכה רפואית. לא נחקר הרופא ולא נשאל האם יתכן כי לא הבין את התובע או הוריו ועד כמה חשוב בעיניו פרט זה.

11.יתרה מכך, קיימים עדים אשר העידו בבית המשפט אשר שמעו את גרסת התובע או בחנו את העניין עוד לפני הרופאים והם המנהל והמורה הגב' מרוות.

המנהל מעיד כי מי אשר סיפר לו כי התובע נפל כתוצאה מפגיעה בשולחן היא המורה התורנית (פרוטוקול עמ' 12 ש' 2-3). המורה התורנית, הגב' מרוות העידה כי אמרו לה שהתובע נפל בכיתה. היא מסרה זאת למחנך שלו ומכחישה כי מסרה למנהל. אין היא מוסרת מעבר לכך גם לא מה נאמר לה מעבר לכך כיצד הוא נפל (פרוטוקול עמ' 14).

12.מנהל בית הספר מעיד כי דווח לו שביציאתו של התובע מן ההפסקה כשהוא נכנס לכיתה נתקל בשולחן. זה מה שדווח לו הוא לא ראה את התאונה. אולם, כאמרו העיד הוא כי פעלו על פי הנהלים והוא חקר את המקרה – הביאו אליו את התלמיד ואת המורה. למרות זאת לא הוגש כל מסמך שנערך בבית הספר אודות התאונה ובכלל זה לא הוגש דוו"ח על פגיעתו של תלמיד. עניין זה פועל לחובת הנתבעת. חזקה היא כי בדו"ח אשר אמור להמצא בחזקתה נכללים פרטים המחזקים את גרסת התובע.

13.אין מחלוקת כי התובע נפל לאחר שנכס לכתה. לדידי כפי שפרטתי לעיל גם הוכח כי הוא נתקל בשולחן בעת כניסתו לכתה. אין נפקות ממשית לשאלת מיקומו המדויק של השולחן, שכן לטעמי לא שם מצוי המחדל שכן, אכן יכול ובהפסקה זזים השולחנות והכיסאות ואין דרך להשגיח השגחה מלאה על כך אלא כאש ניצב מורה בכל כיתה.