נזר נ' שרת גרוס ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 29.8.11 ברחוב השושנה בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת הבעלים של רכב מסוג מאזדה 3 מ.ר. 21-343-65 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג סובארו מ.ר. 76-896-64 והנתבעת 2 היתה הנהגת ברכב זה (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 3 היא מבטחת רכב הנתבעים.

מוסכם בין הצדדים כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור שעה שזה עמד בחניה בצד הבית.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה ברכב התובעת לבין הנזקים הנטענים בכתב התביעה.

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה נגרם לרכבה נזק בסכום של 4,955 ₪. לתמיכת טענתה צירפה לכתבה התביעה הצעת מחיר ממוסך אייל מיום 21.9.11, לפיה עלות תיקון הנזק בחלקו האחורי של רכב התובעת היא בסך של 4,921 ש"ח. כן הגישה התובעת חוות דעת שמאי מיום 9.11.11, אשר העריך את נזקי רכב התובעת בעקבות התאונה בסכום של 4,955 ₪. בנוסף, מבקשת התובעת פיצוי על הוצאותיה בגין אובדן 6 ימי עבודה בסכום של 1,500 ₪.

הנתבעים טוענים כי התביעה מוגזמת וכי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעים נסע תוך כדי תמרון בכניסה לחניה ופגע באופן קל ביותר בחלקו האחורי של רכב התובעת. לטענתם, הנזקים ברכב התובעת אינם מתאימים לתיאור התאונה הן משום עוצמתם והן משום מיקומם וכי בעקבות הפגיעה הקלה לא נגרם לרכב התובעת נזק.

דיון והכרעה

התובעת לא הציגה תמונות של הרכב בסמוך להתרחשות התאונה, עובדה שיש לזקוף לחובתה, בפרט לנוכח העובדה שהתמונות אותן הציגה הן תמונות של הרכב שצולמו ביום 8.11.12 על ידי השמאי, דהיינו למעלה מחודשיים לאחר התרחשות התאונה. לתובעת לא היה הסבר מדוע אין בידיה תמונות של הרכב שצולמו סמוך לאחר התאונה וכן לא ניתן טעם המצדיק את העובדה שהרכב נבדק על ידי השמאי רק כחודשיים לאחר התאונה. אמנם התובעת צירפה הצעת מחיר לתיקון הרכב שניתנה כשלושה שבועות לאחר אירוע התאונה, אך הצעה זו אין בי די כדי להוכיח את הנזק שנגרם בעקבות התאונה.

לעומת זאת, הנתבעים הציגו בפני תמונות של רכב התובעת אשר צולמו ביום התאונה וכן תמונות של רכב התובעת, אשר צולמו ביום 20.10.11 וביום 31.10.11, דהיינו זמן קצר לפני שהרכב נבדק על ידי השמאי מטעם התובעת (מוצג נ/1). מהשוואת התמונות אשר צולמו במועדים השונים עולה, כי הנזק בצדו האחורי של הרכב ביום 20.10.11 וביום 31.10.11 גבוה לעין שיעור מהנזק אשר נראה בתמונות שצולמו ביום התאונה. כך, בתמונות מיום התאונה נראית שריטה קלה לאורך חלקו האחורי של הרכב בעוד שבתמונות שצולמו במועדים המאוחרים יותר וכן בתמונות שצולמו על ידי השמאי מטעם התובעות נראה סדק רציני לאורך כל חלקו האחורי של הרכב ואף שבר בפח האחורי.

מכאן עולה המסקנה, כי במועד בו נבדק הרכב על ידי השמאי מטעם התובעת, מצבו היה גרוע הרבה יותר מאשר מצבו מיד לאחר התרחשות התאונה.

התובעת טוענת כי הנזק שנגרם לרכב הוא פנימי ועל כן לא ניתן לראות בתמונות שצולמו לאחר התאונה את הנזק האמיתי שנגרם לרכב. טענה זו של התובעת אין לה על מה שתסמוך. עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מעלה כי השמאי כלל לא התייחס בחוות דעתו לנזקים פנימיים ברכב וכי העריך את הנזקים החיצוניים שנגרמו לרכב בלבד. מחוות הדעת עולה כי השמאי התייחס לעבודות פחחות וצבע בלבד, והערכתו אינה כוללת נזקים פנימיים ברכב התובעת.

בנסיבות אלה, כאשר הרכב נבדק על ידי השמאי מטעם התובעת למעלה מחודשיים לאחר התאונה, וכאשר מהתמונות שהוצגו עולה כי שעה שנבדק הרכב על ידי השמאי נראים בו נזקים נוספים שאינם נראים בתמונות שצולמו לאחר התאונה, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי הנזק שנגרם לרכב, כפי שהוערך בחוות דעת השמאי, אכן נגרם בעקבות התאונה.

זאת ועוד, העידה בפני הנתבעת 1, אשר עדותה היתה מהימנה עלי, כי נסעה לאחור במהירות איטית של 3- 5 קמ"ש, ותוך כדי התיישרות פגעה קלות ברכב התובעת. לאור עדותה, אף אין זה מסתבר שבעקבות פגיעה קלה נגרמו לתובעת הנזקים הנטענים בחוות דעת השמאי.

התוצאה היא שאני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנזקים הנטענים בכתב התביעה נגרמו בעקבות פגיעת רכב הנתבעים ברכבה, ועל כן אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, איני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, א' סיון תשע"ב, 22 מאי 2012, בהעדר הצדדים.