נזננסקי נ' מרצינקובסקי ואח'

פסק דין

1.תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים אשר אירעה ביום 12.11.12.

2.לא היתה מחלוקת בדבר אחריות הנתבע לפצות את התובע בגין הנזקים, הנתבעת שילמה לתובע פיצוי בגין הנזקים, אולם התובע טוען כי נותרו סכומים שלא שולמו לו והוא תבע את תשלומם בתביעה זו.

3.תביעתו של התובע מורכבת משלושה מרכיבים: הפרש בגין הנזק שנגרם לרכב בין מה שהשמאי מטעמו אמד, לבין מה שהשמאי מטעם הנתבעת העריך, הפרש בגין ירידת הערך והפרש בגין שכ"ט השמאי.

4.בדיון שנערך לפני, התייצבו השמאים מטעם הצדדים, כל שמאי הבהיר את עמדתו וניסה להגן על הערכתו.

5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ואת הסברי השמאים בפני, אני מחליט כלהלן:

6.הפרש הנזק: מהדיון שנערך בפני הסתבר כי עיקר המחלוקת הינה באם יש לפצות את התובע בגין מגן אחורי מקורי או תחליפי, זאת בשים לב לכך כי עסקינן ברכב משנת יצור 2005. למעשה לא היתה מחלוקת בין השמאים כי כעיקרון יש לשום את הנזק בהתחשב בשווי מגן חלופי ולא מקורי. אלא מאי? לטענת השמאי מטעם התובע הובא למוסך מגן חלופי אולם מידותיו לא תאמו למידות הרכב, וכי מניסיונו גם בכלי רכב נוספים המגנים האחוריים "לא ישבו כמו שצריך". אין בידי לקבל עמדה זו. כפי שהבהיר השמאי מטעם הנתבעים, שאני מקבל את דבריו, בשוק קיימים 5 ספקים שונים של חלקים חלופיים וניתן היה לספק מגן חלופי, שערכו נמוך לאין שיעור ממגן מקורי, מאחד מספקים אלה. הדבר מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שעסקינן ברכב מדגם נפוץ מאד בישראל (מזדה 6).

השמאי מטעם התובע הוסיף וטען כי המגינים החלופיים פסולים ואין להשתמש בהם כי הם "שבירים". קשה להלום טענה זו, אשר אינה מתיישבת עם הנסיונות שנעשו על ידי השמאי, להתאים את המגן החלופי לרכב התובע ולטענתו כי מידותיו של מגן חלופי, אינן תואמות את רכב התובע, ובהקשר זה, השמאי אף הציג תמונה הממחישה זאת לטענתו. זאת ועוד, קשה להלום מצב שלפיו נמכרים בארץ מגינים, שמהווים חלק בטיחותי משמעותי בכלי הרכב, שאינם ממלאים את יעודם הבטיחותי ומכל מקום, לא שוכנעתי מהעמדה שהציג השמאי מטעם התובע בענין זה.

בהקשר של הערכת הנזק, קיימים מרכיבים נוספים המתבטאים בסכומים פעוטים שראיתי גם לגביהם לבכר ולהעדיף את עמדתו של השמאי מטעם הנתבעים.

7.הפרש ירידת הערך: כפי שעלה בדיון שהתקיים בפני, השמאי מטעם התובע הודה כי הוא טעה לחשוב שהרכב הינו שנת יצור 2006 והעריך את שוויו בסכום של 63,300 ₪ בעוד שהרכב הינו משנת יצור 2005 והשווי הנכון הוא 51,371 ₪.לאור דבריו של השמאי מטעם התובע, יש לקבל את הערכתם של הנתבעים לענין זה. אשר לשיעור שעל פיו יש לחשב את ירידת הערך, גם כאן ראיתי לבכר את עמדת השמאי מטעם הנתבעים. השמאי מטעם התובע הוסיף לשיעור שנקבע על ידי שמאי הנתבעים, 2% נוספים בגין עבודות הצבע. שמאי הנתבעים לא ידע להצביע מדוע הוא עשה כן והכיצד פגיעה לא משמעותית, מביאה לירידת ערך של 5%.

8.אשר להפרש שכר טרחת השמאי:על פי הקבלה שהוצגה לי, שכרו של השמאי הסתכם בסך של 990 ₪ כאשר הנתבעת שילמה סך של 600 ₪ בלבד. לאחר ששקלתי בדבר, אני סבור כי השכר שהוערך על ידי השמאי מטעם התובע הינו סביר בנסיבות הענין.

9.סיכום הדברים:יש לדחות את טענותיו של התובע בגין ההפרש בנזק ובירידת הערך ולקבל את טענתו ככל שהיא נוגעת, להפרש שכר טרחת השמאי.

10.אשר על כן אני מחליט לקבל את התביעה באופן חלקי ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 390 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום ארוע התאונה (12.11.12) ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות בסך של 100 ₪.

הסכומים של פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: