נוף נ' צוריאנו אהרון

פסק דין

פסק הדין ניתן ב תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין סך של 250,000 ₪.

התובע שהינו עו"ד הפנה בכתב התביעה לפסק דין אשר ניתן ביום 3/2/98 בבית המשפט העליון על ידי כב' השופטים אור, שטרסברג-כהן ואנגלרד בתיק ע.א. 3783/96 (להלן "פס"ד אור"), שבו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים באותו תיק, הנתבע ואחותו, הגב' אביבה יניב (להלן "אביבה").

לטענת התובע, נפסק לזכותו בפס"ד אור הנ"ל 1% מכלל עיזבון שני הוריו של הנתבע, פנינה ויצחק צוריאנו ז"ל, לתשלום הוצאות, כאשר יש לפרש את המילה "הוצאות" כ"שם קוד" לתשלום שכ"ט עו"ד עבור התובע.

לעניין פס"ד אור ותביעת התובע לקבל 1% מכלל העיזבון, נטען בכתב ההגנה כי אין חולק שמחובתו של הנתבע להעביר לאביבה (ולא לתובע) 1% מכלל עיזבון שני ההורים לתשלום הוצאותיה, אולם דין התביעה להימחק הואיל וטרם התגבשה עילת התביעה שכן העברת 1% מהעיזבון מותנית בקבלת יתרת הכספים שאמור הנתבע לקבל כמפורט בפסק דין אור.

לנתבע ולאביבה ארבעה אחים נוספים, אח בשם אברהם צוריאנו ושלוש אחיות נוספות, אשר אף הם נקטו במהלך השנים בהליכים שונים בנוגע לעיזבון הוריהם ז"ל. לטענת התובע, ביום 20/11/03 הפך פס"ד אור לסופי וחלוט, כך שבסופו של דבר נקבע כי עיזבונם של הורי הנתבע יתחלק באופן הבא: 27% לנתבע, 20% לאחותו אביבה יניב, 1% עבור התובע ו- 13% לכל אחד מארבעת אחיהם הנותרים.

בכתב התביעה ישנה התייחסות למסמכים נוספים, ובעיקר לשניים שמהם עולה לטענת התובע, כי ה-1% אשר נקבע בפס"ד אור אכן נפסק לזכותו של התובע: כתב הבהרות והדגשים אשר כתוב בכתב ידו של הנתבע וחתום על ידו (להלן "כתב ההבהרות") וכן כתב התחייבות אשר נחתם על ידי הנתבע ביום 21/4/99 (להלן "כתב ההתחייבות").

לעניין היקף העיזבון של הורי הנתבע ז"ל, נטען בכתב התביעה כי ההיקף המדויק אינו ידוע לתובע, אולם ככל הידוע לו הוא עומד לכל הפחות על חמישה וחצי מיליון דולר ארה"ב, ולכן מוגשת תביעה על סך 250,000 ₪.

בכתב ההגנה תואר כיצד ביום 11/12/90 נתנה אימו של הנתבע, פנינה צוריאל ז"ל, לנתבע ולאחיו אברהם צוריאנו את כל רכושה במתנה, וכיצד הדבר הוביל למחלוקות וסכסוכים רבים בין האחים והאחיות במשך תקופה של כעשר שנים. התובע ייצג את אביבה שהתנגדה למתנה. כב' השופט א. גורן ביטל את המתנה בהליך אשר התנהל בפניו, והורה על חלוקת כלל העיזבון באופן שווה בין כלל האחים, כך שכל אחד מהם קיבל 16.666% מהעיזבון. הוגש ערעור על פסק הדין של כב' השופט א. גורן הנ"ל, ובעקבות זאת נקבע בפסק הדין של כב' השופטת דורנר מיום 4/9/02 במסגרת ע.א. 7830/99 ורע"א 7831/99 כי יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של כב' השופט גורן, כך שהעיזבון יכלול רק את מחצית רכוש האם בלבד (להלן "פס"ד דורנר"). בסופו של דבר ובהמשך להסכם נוסף אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 20/11/03 במסגרת ע.א. 3783/96, הפך פס"ד אור לחלוט וסופי.

הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה כי מעולם לא קיבל שירותים מקצועיים מהתובע, ולא נוצרו ביניהם יחסים משפטיים מחייבים כלשהם. לגבי כתב ההבהרות נטען כי מדובר במסמך שנערך ביום 14/7/98, כחמישה חודשים לאחר פס"ד אור ובמסגרת הליך אחר, וכי התובע השמיט חלק מהמסמך המעיד כי אביבה אמורה הייתה לקבל לידיה 21% מכלל העיזבון. עוד נטען כי בכל מקרה, הנתבע לא רשאי היה להמחות לתובע זכותו של אחר, קרי אותו 1% מהעיזבון שעל הנתבע להעביר לאביבה. לעניין כתב ההתחייבות נטען כי התובע החתים את הנתבע על מסמך זה ערב מתן פס"ד אור ביום 2/2/98 שלא כדין ותוך הטעייה, וכי נוספו למסמך המקורי סעיפים לרבות תאריך חתימתו וכי אין בידי התובע המסמך המקורי.

לעניין היקף העיזבון נטען בכתב ההגנה כי בסך הכול מדובר ב- 19 מיליון ₪ בקירוב. לבסוף נטען כי בעקבות פס"ד אור אמור היה הנתבע לקבל מכל אחד מהאחים (מלבד אביבה) 3.666% מכלל העיזבון, ורק לאחר קבלתם היה עליו להעביר מחלקו 3.34% לאביבה יחד עם 1% נוסף, ולהשאיר בידיו 10.34% שקיבל מאחיו, כך שיוותרו אצלו בסך הכל 27% מכלל העיזבון.

החלטות ביניים במסגרת התיק

ניתנו מספר החלטות ביניים במסגרת תיק זה אשר נוגעות לטענת הודאה והדחה שהעלה התובע כלפי הנתבע, וכן לטענה בדבר הגבלת הצהרות של הנתבע או מי מטעמו בנוגע ליחסים שבין אביבה והתובע.

הקביעה להודאה והדחה

במהלך דיון מקדמי בפני כב' השופטת דליה מארק - הורנצ'יק (כתוארה אז), בעת שכיהנה כשופטת מוקד וטיפלה בתיק זה, הועלתה בקשה מטעם התובע לשנות את סדר הטיעון לפי תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), וזאת בהיפוך לסדר הקבוע בתקנה 158 לתקנות.

התובע טען כי מדובר במקרה של "הודאה והדחה", ואילו ב"כ הנתבע טען כי מרשו אמנם חייב לשלם את הכסף בהתקיימם של תנאים מסוימים, אך השאלה היא האם החוב הינו כלפי התובע. התובע השיב לעניין זה כי אף אם לא ברור מי אמור לקבל את הכסף, עדיין מדובר בטענת הודאה והדחה. בהמשך לכך קבעה כב' השופטת דליה מארק - הורנצ'יק (כתוארה דאז) כי אכן מדובר בטענת הודאה והדחה, ועל כן על הנתבע להגיש את תצהיריו תחילה (ראו ההחלטה מיום 2/1/07, שם נקבע, בין השאר, כי "הנתבע בכתב הגנתו איננו מכחיש עצם העובדה כי נקבעה בפסק הדין מפי כב' השופט תיאדור אור, זכאות לתשלום הוצאות בשיעור של 1%").

כב' השופטת מארק - הורנצ'יק (כתוארה דאז) התייחסה בהחלטתה לטענות הנתבע בדבר שיעור התשלום, מועד התשלום ופירעון החוב, אולם לא התייחסה לטענתו המרכזית של הנתבע שלפיה הוא איננו חייב את הכספים לתובע וכי התובע כלל לא היה צד לפס"ד אור.

הנתבע הגיש בר"ע בעקבות ההחלטה (בר"ע 1190/07), שנדחתה על ידי כב' השופטת שרה דותן אשר קבעה כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בהם אלא במקרים חריגים. כן נקבע כי הנתבע לא המציא העתק של כתב התביעה, ועל כן לא ניתנה לבית המשפט האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענת הנתבע שלפיה בכתב ההגנה הכחיש את העובדות המהותיות בתביעת התובע. עוד נקבע בהחלטתה של כב' השופטת דותן הנ"ל כי "גם טענותיו של המבקש להעדר יריבות ולהדדיות בביצוע הסכם הפשרה נופלות בגדר מקרים אלו, שכן המערער אינו כופר בהסכם הפשרה עצמו", ועל כן דחתה את הבר"ע וקבעה כי בפנינו מקרה של הודאה והדחה.

במאמר מוסגר יאמר כי הח"מ סבור שזהות הצדדים לפסק הדין היא עניין מהותי שיש לבחון לצורך מתן החלטה בטענת הודאה והדחה, ומקום שהנתבע אינו צד לפסק דין אור, אין לקבל את הטענה בדבר הודאה והדחה כלפי התובע. בנוסף לכך, הח"מ סבור כי החלטות ביניים אשר ניתנות על ידי שופט מוקד אינן מחייבות את שופט ההוכחות אשר שומע את התיק בפועל, והוא רשאי לשנותן (ראו ההחלטה שניתנה על ידי הח"מ בעמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 23/1/08). על כל פנים, לנתבע עומדת האפשרות להרים את הנטל המוטל עליו בעקבות הקביעה בדבר הודאה וההדחה, ובמקרה זה חוזר הנטל לתובע להוכיח את תביעתו.

הגבלת הצהרות של הנתבע או מי מטעמו בנוגע ליחסים שבין אביבה והתובע בהמשך להחלטות השופטת דליה מארק - הורנצ'יק