נוף נ' נוף ואח'

פסק דין

התובעת בתיק זה, הגב' ענת נוף (להלן: "גב' נוף" או "התובעת"), היא הבעלים במשותף, ביחד עם בעלה (להלן: "מר נוף" או "הנתבע 1") בהתחייבות של מינהל מקרקעי ישראל להקניית זכות חכירה בנכס מקרקעין שכתובתו כפר חרוצים 52/1 (להלן: "הנכס מושא התביעה").

ביחס לנכס מושא התביעה קיימת משכנתא לטובת הנתבע 16, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק"), אותה עשו מר נוף וגב' נוף, וכן הוטלו עליו עיקולים על ידי הנתבעים האחרים בתיק זה (להלן: "המעקלים"), והכל בגין חובות שנוצרו רובם ככולם מפעילות עסקית של מר נוף במסגרת חברת נ.י.ש. מרחבים בע"מ.

במסגרת אחד מהליכי העיקול ניתנה החלטה של ראש ההוצאה לפועל מיום 13.7.2009 לפיה על הבנק לפתוח בהליכי מימוש הנכס בתוך 3 חודשים. בעקבות החלטה זו פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא, ועו"ד יוסי דרור, ב"כ הנתבע 16, מונה לכונס נכסים מטעמו.

גב' נוף הגישה את התביעה הנוכחית במטרה לעצור את הליכי המימוש על ידי הבנק, וזאת בהתבסס על הנימוק של "חוסר יעילות כלכלית לנושים או מי מהם". כמו כן ביקשה הגב' נוף הצהרה לפיה היא הבעלים "בלפחות מחצית מהזכויות במקרקעין", וכי אין להיפרע את חובות המעקלים "ממחצית הדירה השייכת לתובעת". יצוין כי ככל שהצהרות אלה מתייחסות למחצית מהזכויות (להבדיל מ"לפחות מחצית") אין הנתבעים חולקים עליהן.

הטעם העומד מאחורי רצונה של הגב' נוף לעצור את הליכי מימוש המשכנתא הוא זה: אם ימומש הנכס מושא התביעה על ידי הבנק לא תחול לגביו, ככל הנראה, הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "סעיף 33 לחוק הגנת הדייר"), וזאת לאור וויתור מפורש עליו חתומה הגב' נוף כלפי הבנק. לעומת זאת, אם ימומש הנכס על ידי המעקלים סבורה הגב' נוף, כי תעמוד לה הגנת הסעיף. יצוין בהקשר זה כי המעקלים חולקים על עמדה זו, וגורסים כי גם במימוש על ידם לא תהנה הגב' נוף מהגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וזאת הן בשל ההלכה שנקבעה בע"א 3295/94 עו"ד פרמינגר, הנאמן על נכסי חוה ויוסף מור, פושטי-רגל נ' מור, פ"ד נ(5) 111 (1997), והן בשל הוראת סעיף 40א.(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. לאור ההסכמה שהושגה בין הצדדים, המייתרת הכרעה בסוגיות אלה, כמו גם בשאלות דיוניות שעוררו הנתבעים, אמנע מלחוות דעה לגבי המצב המשפטי בסוגיה סבוכה זו.

במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 3.12.2009 הצעתי לצדדים את הסדר הפשרה שיפורט להלן, כהסדר המסיים את ההליכים בתיק הנוכחי, וכמתווה מחייב המסדיר את יחסיהם לעתיד לבוא:

מימוש הנכס מושא התביעה (דירת מגורים ברחוב הדס 52 בחרוצים) ידחה לפרק זמן שינוע בין ששה חודשים לבין שנה, וזאת על מנת לאפשר לנתבע 1 למצות את הליכי הגביה כנגד חייביו. בית המשפט יקבע את משך הדחייה בתוך הטווח האמור (חצי שנה – שנה) על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א. לחוק בתי המשפט.

התובעת תגיש לבית המשפט עד ליום 16.12.2009 מסמך בהיקף שלא יעלה על 5 עמודים, שהעובדות בו יאומתו בתצהיר, המתייחס לאורך הראוי של תקופת הארכה לשיטתה. הנתבעים, באמצעות עו"ד צבי גביש (ב"כ הנתבעות 9, 21 ו- 31) יוכלו להגיש תגובה בהיקף שלא יעלה על 5 עמודים למסמך זה. התובעת תוכל עד ל- 6.1.2010 להעביר מסמך תגובה בהיקף של עד 2 עמודים.

אם בתום התקופה שתקבע על ידי בית המשפט לא יפרעו כלל החובות של הנתבע 1 ליתר הנתבעים, תימכר הדירה כפנויה על ידי כונס הנכסים (עו"ד יוסי דרור). המכירה תעשה בתיאום עם התובעת, ותוך שתינתן לה האפשרות להציע קונים מטעמה. תמורת המכירה תתחלק באופן הבא: קודם יפרע החוב המובטח במשכנתא לטובת נתבע 16 (בנק לאומי), והיתרה תתחלק שווה בשווה בין התובעת לבין הנתבעים (אם תיוותר יתרה לאחר פירעון מלוא חובות הנתבע 1 ליתר הנתבעים היא תוחזר לתובעת). החלוקה הפנימיים בין הנתבעים תעשה על פי כללי החלוקה שבדין.

בכפוף למילוי חלקה על פי הסדר זה, הנתבעים יוותרו על האפשרות להגיש תביעות נגד התובעת בגין חובות קיימים של הנתבע 1 (לרבות בהסתמך על הטענה לשיתוף בחובות בין בני זוג).

ב"כ הצדדים הודיעו, לאחר הפסקה בדיון, על הסכמתם להצעת בית המשפט, והיא קיבלה תוקף של החלטה.

בעקבות החלטה זו הגיש הנתבע 1 ביום 9.12.2009 הודעה ותצהיר בה הוא מפרט את חובות החייבים השונים לחברת נ.י.ש. מרחבים בע"מ, המסתכמים לטענתו בכ- 10.5 מליון ₪. בתצהירו ציין הנתבע 1 כי שיתף פעולה בעבר בניסיונות לגבות חובות אלה, ובכוונתו להמשיך ולסייע לגבייתם שכן "מעולם לא התחמקתי מחובותי או מחובות החברה". עוד הבהיר כי קבלת "לפחות שנה של שקט נפשי הקשור במכירה הכפויה של הבית" חשובה על מנת שיוכל "מבחינה פיזית ונפשית להביא לתוצאות מקסמליות עבור הנושים".

בתשובה שהגיש עו"ד צבי גביש, בשם יתר הנתבעים, צוין כי המעקלים וויתרו במסגרת הפשרה על זכותם לתבוע נתח מחלקה של האישה על בסיס חזקת השיתוף בחובות, ועל כן חשוב "להבטיח כי הוויתור לא יהיה פתח לסחבת, לניצול לרעה ולשימוש לרעה של התובעת ובעלה בהליכים השונים". עו"ד גביש מבהיר כי אינו מתנגד לעצם מתן הארכה המבוקשת, אלא רק מבקש כי יובהר באופן חד ובלתי משתמע לשתי פנים כי "אם לא יוסדרו עד למועד הקצוב חובותיהם של התובעת ובעלה" יינתן "צו פינוי חד-משמעי" (ההדגשה במקור).

לאור זאת אני קובע, בהתאם לסמכות שניתנה לי בהסכם הפשרה לפסוק בעניין זה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט, כי הדחייה בהליכי המימוש שתינתן לתובעת ולנתבע 1 ביחס לנכס מושא התביעה תהיה למשך שנה מיום הסדר הפשרה, דהיינו עד ליום ו' ה- 3.12.2010.

היה ולא יפרעו כלל החובות של הנתבע 1 ליתר הנתבעים עד ליום ו' ה- 3.12.2010, יהיה כונס הנכסים (עו"ד יוסי דרור) רשאי למכור את הדירה כפנויה, וזאת בתיאום עם התובעת, ותוך שתינתן לה האפשרות להציע קונים מטעמה. מובהר בזאת כי לתובעת ולנתבע 1 לא יהיו כל טענות כנגד ביצוע המכירה בדרך שנקבעה בהסכם הפשרה, ובכלל זה לא יהיו רשאים להעלות טענות המבוססות על סעיף 33 לחוק הגנת הדייר או על סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

פרופ' עופר גרוסקופף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: