נוסקין ואח' נ' חיים ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לגינת בית שרכשו התובעים מהנתבעים.

בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

בתקופה הרלבנטית לתביעה זו היו הנתבעים בני זוג בהליכי גירושין. ביתם של הנתבעים (להלן: "הבית") נמכר, באמצעות כונסי נכסים, לתובעים. לטענת התובעים לפני שנמסר להם הבית השחית נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") את הגינה, והם נאלצו לשקמה. בתביעה זו הם תובעים את נזקיהם.

אין חולק כי הנתבע, אשר לא חפץ כי הבית ימכר, איים כי יהרוס את הגינה, וזאת הן בשיחה עם תובע מס' 2 (להלן: "התובע") (ראה סעיף 5 לתצהיר התובע), והן במכתב ששלח לנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") (ראה נספח ד' לתצהיר הנתבעת). הנתבע אישר דבר האיומים בעדותו (ראה עדותו בעמ' 19 שו' 11-12), אך לטענתו לא הוציא איומים אלה לפועל, ולא גרם כל נזק לגינה, אלא רק חדל להשקותה ולטפל בה.

אני דוחה טענה זו של הנתבע, וקובעת כי הובאו די ראיות המוכיחות כי הנתבע הוציא איומיו לפועל, וגרם נזק לגינה באופן אקטיבי (ולא רק באי טיפוחה). הדברים עולים הן מן הראיות שהביאו התובעים, והן מעדותו של עו"ד צבי לשם, ששימש כאחד מכונסי הנכסים של הבית, ותצהירו הוגש מטעם הנתבעת.

עו"ד לשם מסר בעדותו כי לאחר שהתובע הודיע לו כי הנתבע מזיק לגינה, נסע ביחד עימו לבית והבחין הנתבע מבצע פעילות בלתי ברורה בגינה. וכשראה אותם הנתבע הוא הופתע והזדקף. הוא ראה בפאתי הגינה צמחיה כרותה, מוערמת ומוכנה לפינוי גזם, וכל הצמחיה בקדמת הבית הייתה מיובשת. הדבר היה בחודש מאי 2012. ביום 5.6.12 השתתף במפגש מסירת הבית לתובעים, ונוכח "בנזק המשמעותי שנגרם לגינה שברובו ונדליזם מוחלט כלאחר פוגרום, לרבות, עצים ושיחים כרותים עד היסוד, צמחיה הרוסה וקמלה מחוסר השקייה ומריסוס כלשהו ו/או שפיכת חומר דטרגנטי כמו כן צנרת השקייה בטפטוף שנחתכה במקומות רבים כדי שאי אפשר יהיה להשתמש בה" (ראה סעיף 10 לתצהיר עו"ד לשם).

עו"ד לשם הוא שהזמין את גב' ליאורה סטרוסטינצקי, המומחית מטעם התובעים (להלן: "המומחית"), על מנת שתייעץ כיצד לתקן את הנזקים (ראה עדות עו"ד לשם בעמ' 24 שו' 8-9).

אפנה גם לעדות המומחית מטעם התובעים לגבי טיב הנזקים שנגרמו, אשר לא מצאתי סיבה שלא להעניק לה את מלוא המשקל, ולפיה בגינה נגרמו נזקים והרס במתכוון, ואין מדובר בבלאי טבעי או בהזנחה של הטיפול בגינה. העדה ציינה כי עצים נכרתו בבסיסם, ראש המערכת נעקר ומערכת ההשקיה נחתכה בעשרות מקומות (ראה: חוות דעת המומחית וכן עדותה בעמ' 2 שו' 25-29 ובעמ' 5 שו' 1-3).

לראיות אלה מצטרפת גם עדות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לגינה, וגם עדותו של אוהד בדש, אשר הבחין בגרימת נזקים לגינה במהלך החודשים שקדמו למסירתה לתובעים. אני דוחה את טענת הנתבעים כי אין לייחס משקל לעדותו של בדש הואיל ולא הציג את חוזה השכירות שעל פין הוא שוכר את הבית מהתובעים. לא מצאתי כי חוזה זה הינו ראיה רלבנטית ונדרשת במקרה זה, ובוודאי לא ראיה שהיעדרה מאיין את משקלה של עדותו של העד.

מסקנתי הינה, איפוא, כי הנתבע גרם במכוון נזקים לגינת הבית בתקופה שקדמה למסירתו לתובעים, ועל כן חייב הוא לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם.

באשר לנתבעת – דין התביעה נגדה להידחות. הנתבעת לא הייתה שותפה בגרימת הנזקים. לטענת התובעים אחריותה לנזקים נובעת מכך שידעה על כוונת הנתבע לגרום נזקים ולא מנעה אותם. דא עקא כי לא מצאתי כי הנתבעת נהגה באופן לא סביר, או כי יכולה הייתה למנוע מן הנתבע לגרום את הנזקים שגרם. הנתבעת חדלה להתגורר בבית בחודש פברואר 2012, ולא הייתה לה גישה אליו. לא מצאתי כל בסיס שבדין לטענה כי היא אחראית למעשיו של הנתבע ולנזקים שגרם. אציין כי כמו הנתבעת, גם התובע ידע כי הנתבע מאיים לגרום נזקים לגינה, ולמרות זאת לא עלה בידיו למנוע זאת, על אף שניסה באמצעות פניה לבית המשפט לענייני משפחה ובאמצעות פניה לעו"ד לשם, כונס הנכסים.

מכאן אעבור לבחון את שיעור הנזקים שנגרמו. המומחית מטעם התובעים פרטה בסעיף 5 לחוות דעתה את עלויות שיקום הגינה המסתכמות בסך 20,760 ₪ בתוספת מע"מ. העבודות המפורטות בוצעו על ידיה, וסכום זה שולם לה על ידי התובעים. בנוסף ציינה המומחית, כי ישנה פגיעה בשני עצי זית, וכי אם אלה לא יתחדשו יהיה צורך להחליפם בעלות של 12,000 ₪. כמו כן צפויות עלויות מים לקליטת הצמחיה החדשה בעלות עודפת על הרגיל של כ-3,500 ₪.

לתצהיר התובע צורפו קבלות בגין הסכומים ששילמו התובעים למומחית.

מנגד הגיש הנתבע חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר יעקב שפיר (אגרונום, שמאי חקלאי ושמאי מקרקעין, להלן: "שפיר"). שפיר העריך את עלויות שיקום הגינה בסכום כולל של 3,100 ₪. יצוין כי שפיר ביקר בגינה ביום 11.1.13, לאחר חידושה, ולא ראה את הגינה במצבה קודם לשיקום.

לא מצאתי סיבה שלא לפסוק לתובעים את מלוא הסכום ששילמו למומחית לצורך תיקון הנזקים שגרם הנתבע, דהיינו סכום של 24,082 ₪. אומנם המומחית לא צרפה לחוות דעתה את הקבלות עבור התשלומים השונים ששילמה, ואולם התובעים צרפו לתצהיר התובע את הקבלות עבור התשלומים למומחית, ודי בהן ובעדותה של המומחית. יצוין כי הקבלות מסתכמות בסכום העולה על 24,082 ₪, דבר המאשר את טענת התובע והמומחית כי התובעים לא תבעו סכומים ששילמו עבור שיפור מצב הגינה ביחס למצב שבו רכשו אותה.

באשר לסך של 3,500 ₪ בגין עלות השקיה עודפת בשל חידוש הדשא והגינה – דין תביעתם של התובעים לפיצוי עבור ראש נזק זה להידחות. תביעת התובעים בנושא זה מבוססת על הערכת המומחית בסעיף 7 לחוות דעתה. חוות דעת המומחית ניתנה ביום 6.9.12, וזאת לאחר חידוש הגינה והדשא. המומחית הסבירה בעדותה כי מדובר בהשקיה עודפת בסמוך לאחר החידוש (ראה עדותה בעמ' 5 שו' 20-24). על כן, ככל שאומנם נדרשה השקיה עודפת, היה על התובעים להביא ראיות לגבי עלותה המדויקת, שכן מדובר בנזק שכבר התגבש, ולא לבסס תביעתם על הערכה. משלא הוכח על ידי התובעים כי בפועל הייתה השקיה עודפת ולא הוכחה עלותה, דין תביעתם בנושא זה להידחות.

מסיבה זו אני דוחה גם את עתירת התובעים לפיצוי בסך 12,000 ₪ לצורך חידושם של שני עצי הזית, כהערכת המומחית בסעיף 6 לחוות דעתה. באותו סעיף ציינה המומחית כי אם העצים לא יתחדשו מעצמם תוך חצי שנה יהיה צורך להחליפם. דא עקא כי חלף פרק זמן בן למעלה מחצי שנה מאז ניתנה חוות הדעת, והעצים לא הוחלפו. לא הוגשו תמונות או ראיות אחרות שמהן ניתן ללמוד כי עצי הזית לא התחדשו כדבעי. מנגד הוגשה חוות דעתו של שפיר, שביקר בגינה ביום 11.1.13, ומסר בחוות דעתו כי עצי הזית אינם גוססים ואין סיבה להעריך שיגססו בעתיד (סעיף 9.3 לחוות הדעת). לפיכך אני דוחה את עתירת התובעים לפיצוי בראש נזק זה.

סוף דבר

לנוכח האמור לעיל אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 1.