נוסחת הקשר בין התחייבות מוקדמת וחוזה פורמלי

בית-משפט השלום בירושלים )כב' השופטת ע' כהן( פסק ביום 28.4.03, בת"א 16616/00, כי
על המערער והמשיבים 3 ו-4 לשלם למשיבים 1 ו-2, חיובים עבור דמי שכירות, והוצאות
חשמל, מים וארנונה, בסך כולל של 90,597 ש"ח, זאת בקשר להפרת חוזה שכירות שנערך
ונחתם בין המשיבים 1 ו-2 )המשכירים( לבין המשיבה 4 )השוכרת(. לטענת המשכירים,
המערער ושותפו שכיהנו כמנהלים בחברה השוכרת, ערבו לכל חיוביה על-פי החוזה.

בפסק הדין נקבע, כי חוזה השכירות שנערך ביום 6.8.99 בכתב יד, בין המשכירים לבין
המשכירה, הופר ובוטל כדין. אגב כך נדחו הטענות בדבר אי התאמת המושכר למטרות השכירות
וטענות שונות בנוגע לקיזוז, עבור ציוד שהשוכרת השאירה במקום והשקעות שהשקיעה
במושכר. בכל הנוגע לחיוב המערער ושותפו באופן אישי, סמך בית-משפט קמא את מסקנתו על
סעיף 13 להסכם השכירות, שבו נרשם כי מנהלי החברה השוכרת "ערבים ואחראים באופן אישי
לקיומן המלא והמדויק של התחייבויות השוכר...". בהמשך נרשם שם, כי לשם ביצוע הוראה
זו יחתמו המנהלים על כתבי ערבות מתאימים וכן על שטר חוב לביטחון, בגובה דמי השכירות
השנתיים. אין חולק, כי לבסוף מסמכים אלה לא נחתמו כלל.