נוני נ' אביב ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 17.3.09 שבה התנגש רכב התובעת ברכב בבעלות הנתבע 2, נהוג על ידי הנתבעת 3, ומבוטח ע"י הנתבעת 1.

2.על פי כתב התביעה התובעת עותרת לסכום של 16,350 ₪, שכולל 4,000 ₪ עוגמת נפש – אם כי חזרה בה התובעת מתביעתה בראש נזק זה.

לכן התובעת דורשת את הסכומים הבאים:

א. אובדן מוחלט של הרכב 11,600 ₪

ב. שכר טרחת שמאי750 ₪

בסך הכל 12,350 ₪

אחרי הגשת התביעה ולפני הדיון בפני, הנתבעים העבירו לידי התובעת את הסכום 7,492 ₪ (סכום שלא היה שנוי במחלוקת) והדיון התמקד בתביעתה של התובעת ליתרת סכום התביעה.

3.עדות התובעת היתה ברורה ומשכנעת. היא התקרבה ברח' צה"ל, לצומת בין רחובות צה"ל

והרש"ש בראש העין, בצומת ממוקם תמרור עצור כלפי הבאים מרח' הרש"ש.

וכך מסרה התובעת לבית המשפט:

"כשבאתי להיכנס לצומת הרכב שלה נכנס לי לתוך הצומת, הייתי המומה לרגע, לא הבנתי מאיפה היא צצה" (עמ' 3 שורות 20-21).

עדותה של גב' יונית לוי שנסעה מיד אחרי התובעת בצומת, תומכת בדברי התובעת:

"משום מקום הופיע רכב, מופיע רכב מצד ימין חותך אותנו, אני הייתי בהלם" (עמ' 6 שורה 21).

4.גרסת הנתבעת 3, שונה: לטענתה אכן עצרה בקו העצירה ליד תמרור העצור והתקדמה בתוך הצומת בזהירות ולדבריה:

"הצומת היתה פנויה, הבחנתי שהרכב נמצא 100-200 מ' רחוק ממני הוא נמצא במרחק שיכול לאפשר לי לעבור היא (התובעת) היתה במרחק" (עמ' 5 שורות 32-33).

גם אם יש לקבל דבריה של הנתבעת (אשר קבלו תמיכה מאמה שנסעה עמה), לפיהם היא עצרה והתקדמה בזהירות בתוך הצומת, נפלה טענת בקנה מידה גדול בכושר השיפוט שלה לגבי מקומה של רכב התובעת.

עולה, בניגוד לדבריה של הנתבעת 3, כי רכב התובעת ורכב העדה יונית לוי היו קרוב לצומת אף לא בתוך הצומת, כאשר הנתבעת 3 ניסתה לעבור אותו. עדי הראיה בצומת טובים ואין כל סיבה מדוע הנתבעת 3 לא הבחינה ברכבים של התובעת והעדה.

5.לאור האמור אין ספק שהאחריות הבלעדית לקרות התאונה היא על הנתבעת 3, ורק שלה.

באשר לעניין הנזקים: