נוימן נ' קשת ואח'

פסק דין

התובע הינו הבעלים של חנות לממכר רהיטים עתיקים ואילו הנתבעים מנהלי מסעדה בשם "טעם וטבע" במושב בית לחם הגלילית.

בין הצדדים קיימים יחסי עבודה בשל היות התובע גם בכובע אחר, הינו ספק פירות וירקות, תחת חברה בשם א.א. ירק הכפר בע"מ.

התובע מציין בכתב תביעתו, כי עסק גם ברהיטים עתיקים ולאחר שסגר את עסקו ביישוב עוספיה, הציע לנתבעים להציג את הרהיטים שבבעלותו במתחם של הנתבעים לצרכי מכירתם תמורת תשלום אחוזי מרווחי המכירה, לנתבעים.

התובע שלח את הרהיטים במשאית, ללא כל תעודת משלוח המפרטת את הפריטים שהועברו למתחם שברשות הנתבעים.

התובע טוען, כי הנתבעים לא הצליחו ו/או אינם מעוניינים למכור את הרהיטים ועל כן דרש את החזרתם לידיו.

לאחר שקיבל את כל הריהוט התברר לו, כי השאירו תחת חזקתם ספה עם ריפוד בצבע לבן, שוויה כ- 6,000 ₪ + מע"מ ושתי ארוניות בשווי 600 ₪ כל אחת.

התובע צירף תמונה לתמוך בעמדתו. כמו כן, צירף מכתב שנשלח מטעם באת כוחו מיום 5.1.12 ולפיו ציינה ב"כ התובע כדלקמן: "מרשי נוטה להאמין כי הריהוט הנ"ל נמצא אי שם במרחבי המשק השייך לכם וכי כל מה שנדרש מכם הינו חיפוש רציני על מנת לאתר את הרהיטים הנעלמים ולהשיבם לידי מרשי".

הנתבעים מכחישים שהספה נותרה בחזקתם וטוענים, כי התובע החזיר לידיו את כל הריהוט שהובא על ידי התובע, למעט פינת אוכל שרכשו בסך 2,500 ₪.

התובע העיד, תמך את עדותו בבת זוגתו וכן בעד נוסף ומטעם הנתבעים, העידו הנתבעים עצמם.

הכרעה:-

לאחר ששמעתי את כל העדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, אני סבור כי התובע לא הצליח להוכיח כי הספה הועברה לרשות הנתבעים ואלו העלימו אותה ו/או גנבו אותה.

התובע, כששלח את כל הריהוט לא דאג לשלוח תעודת משלוח ולתעד את הפרטים שנמסרו לנתבעים ואין לו כל מסמך המלמד אילו פריטים נמסרו לידי הנתבעים.

זאת ועוד, אין כל תיעוד על כך שהייתה בבעלותו ספה, כנטען על ידו, שכן לא הביא את רשימת המלאי שהייתה לו בעת סגירת העסק, לא הביא כל תיעוד שספה כזו היתה אי פעם בבעלותו, למעט אותה תמונה שנשלפה על ידו מהאינטרנט.

עדותו של עד התובע לפיה, בביקור חד פעמי אצל הנתבעים, יחד עם התובע, ראה את הריהוט, אך לא דייק בסוג הריהוט. תחילה ציין שמדובר בכורסא ושידה עם מגירות ורק לקראת סוף עדותו, הודה כי ראה את התמונה המקורית שהוציא התובע מהאינטרנט לגבי הספה. בפני הזכיר רק את אותה ספה שראה במקום, למרות שהיה אמור להבחין בקיומם של רהיטים אחרים, בפרט אלה שאין כל מחלוקת שהם היו נמצאים במקום.

הניסיון של העד לזכור אך ורק את הריהוט אשר שנוי במחלוקת בין הצדדים, כריהוט היחידי שהיה במקום וככזה שזוכר אותו, כולל צבע והשידה עם 5-6 מגירות, מלמדת שעדותו נסמכת אך ורק על התמונה שראה, שכן התמונה אינה תמונה של הרהיטים כפי שהונחו אצל הנתבעים, אלא היא תמונה של הרהיטים כפי שהיו בחנות בעוספיה והסידור שלהם הוא בדיוק כפי שתיאר העד, שידה עם 5-6 מגירות מצד ימין, שאותה לא טוען הנתבע שהיא נעלמה וספה שהייתה מונחת לידה.

עדותו של העד אינה עדות הנסמכת על הזיכרון ועל ידיעה. העד יודיע שאכן היה קיים ריהוט של התובע אצל הנתבעים – על כך אין חולק. המחלוקת היא ביחס לפריט מסוים שלטענת התובע הושאר שלא כדין בידי הנתבעים. בעניין זה עדות התובע אין לה כל מקור עצמאי שתסמוך עליו או מזיכרון; עדותו תולדה של עיון בתמונה יום לפני הדיון וכל עדותו תיאור למה שראה מהתמונה .

אי לכך לא ניתן לסמוך על עדות שאינה פרי תפיסת חושיו של העד בביקורו המזדמן אצל הנתבעים , ת שאינה מולדת מתפיסת חושיו של העד ואינה מבוססת על זיכרון עצמאי אלא עדות ששואבת את כל המידע מאותה תמונה שהעד ראה ועיין יום לפני הדיון.

הפריטים שזכר, הם הפריטים שמופיעים בתמונה, למרות שאין כל חולק כי היו רהיטים אחרים, שאין עליהם מחלוקת, שהונחו אצל הנתבעים. זיכרון זה הוא זיכרון על יסוד התמונה שנראתה על ידו יו לפני הדיון ואיני יכול לקבלה כעדות עצמאית כלל ועיקר.

בהעדר תיעוד בכתב לגבי הפריטים והריהוט שנמסר לידי הנתבעים ומשהנתבעים מכחישים את קיומה של הספה, אין מקום להעדיף את גרסת התביעה, בהעדר כל תיעוד עצמאי נפרד, מלבד עדותם.