נוימן נ' וורדה ואח'

פסק דין

1. א. התובע הינו רואה חשבון במקצועו ולטענתו, הוא הוזמן ע"י הנתבע 2, שהינו עו"ד במקצועו (להלן:" עו"ד ברקוביץ") להעיד כעד מומחה בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בת"א בין סגל צבי (להלן:"הנתבע") וצבי ורדה נ' יעקב משעל ורחובות הירוקה בע"מ ואח'. (להלן:"תיק ת"א").

עו"ד ברקוביץ ייצג את הה' סגל בתביעה הנ"ל.

ב. התובע מסר את עדותו ביום 19.1.09. (ראה חלק מפרוטוקול הדיון של יום 19.1.09 אותו צרף התובע לכתב התביעה).

עילת תביעתו של התובע מובאת על ידו כך, שעדותו התקיימה בישיבה שהחלה בשעה 10.00 בבוקר ויום הדיונים נמשך עד השעה 16.00 ובסוף עדותו חויב התובע להגיש תצהיר. התובע טוען, ששכ"ט בגין מתן העדות, הכנת החומר, ההמתנה והגשת התצהיר הינו 5,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר לא שולם לו על פי החלטת השופט מיום 16.10.12.

ג. לכן, משסבר התובע, שאין מקום לשחרר הנתבעים מלשלם לו השכר הנ"ל – הגיש הוא תביעה זו על מנת לחייבם לשלם לו סך של 5,850 ₪, שהוא השכר של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2.הנתבעים הגישו כתב הגנה בו מבקשים הם לדחות את תביעת התובע ויחד עם כתב הגנה הגישו גם בקשה לדחיית התביעה על הסף, בשל העדר עילת תביעה, בשל היעדר יריבות ובשל החלטה שניתנה כבר בנדון דנן על ידי בית המשפט ששמע את עדותו של התובע.

עוד נטען בכתבי הטענות הנ"ל, שהתובע הכין חוות דעת מטעם בעלי השליטה של הנתבעת בתיק הנ"ל והם גם שילמו לו שכ"ט של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ – דבר שהתובע נמנע מלציין בכתב התביעה.

עוד טוענים הנתבעים, שבית המשפט שדן בתיק הנ"ל, קבע לתובע שכר בסך של 300 ₪, אך מאחר והתובע לא היה שבע רצון מהסכום שנקבע לו, הוא פנה לבית המשפט בבקשה לפסוק לו שכר גבוה יותר, ברם בית המשפט דחה בקשותיו.

3. לאחר ששמעתי את הצדדים – גם לעניין הבקשה לדחייה על הסף וגם לגופה של התביעה- ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובע – זאת מהנימוקים הבאים:

א. למען הסר ספק, אין מסקנת בית המשפט לדחיית התביעה, סומכת על טענת הנתבעים, שהתובע היה מוכן או שלא היה מוכן לעדות שמסר או שלא ידע לענות על שאלות רבות או שהנתבעים לא הפיקו תועלת מעדותו, שכן עניין זה אינו רלוונטי לנשוא התביעה.

ב. התובע מסר עדותו ביום 19.1.09 והשהה את הגשת תביעתו עד 28.11.12. התובע אמנם ניסה להסביר סיבת השהייה זו, אך הסיבה שמסר התובע לא שכנעה את בית המשפט, שאם אכן סבר התובע שמגיע לו שכר – כפי שהוא תובע בתביעה זו- לא היה נוקט בהליכים במועד מוקדם יותר.

ג. א) כפי שציינתי לעיל (סעיף 1 רישא לפסק הדין) צרף התובע רק עמודים 29- 30 של פרוטוקול יום 19.1.19, ברם הנתבעים צרפו לכתב ההגנה את עמ' 37 לאותו פרוטוקול, שם ניתנה החלטת כב' בית המשפט:" התובעים ישאו בהוצאות העד רו"ח נוימן בסך 300 ₪".

ואכן, כפי שציינו הנתבעים בכתבי ההגנה, התובע שלא היה שבע רצון מהחלטת בית המשפט, הגיש ביום 20.9.12 בקשה – שהיא בקשת המשך לבקשה קודמת- בה ציין התובע, שאם היה יודע את גובה שכר הטרחה שקבע לו בית המשפט – הוא לא היה מסכים ליתן עדות והיה מגיש בקשת ערעור על החלטת בית המשפט והוסיף התובע וציין, ששכר הטרחה הראוי שיש לקבוע לו בנדון דנן הוא 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ב) על הבקשה הנ"ל, החליט כב' השופט ביום 15.10.12, שהתובע אינו בעל דין בתובענה והעובדה, שהגיש חוות דעת מטעם התובעים אינו הופך אותו לכזה. עוד הוסיף כב' השופט והחליט, שאין בסכומים אשר פסק לתובע בגין התייצבותו ומתן עדותו כדי לשחרר את התובעים מהתחייבותם לשלם את שכרו – ככל שהייתה התחייבות כזו.

ג) התובע לא הציג – לא לבית המשפט בתיק ת"א ולא במהלך הדיון בתיק שבפני- כל התחייבות שניתנה לתובע על גובה שכ"ט בפרט או התחייבות הנוגעת לתשלום שכ"ט בכלל.

אני מסכים לטענת התובע, שהיה מקום – במקרה זה- לתאם את שכרו מראש, אך בעדותו בבית המשפט, מאשר התובע שלא היה תיאום כזה וגם התחייבות על תשלום זה או אחר לא הייתה.

כך אומר התובע לעניין זה:" לא הייתה התחייבות אבל כשאדם מזמין בעל מקצוע ועד זה כמו שהוא מזמין בעל מקצוע אחר ומתאם את שכר הטרחה שלו מראש ולא שאני אעמוד מול בית המשפט ויבזו אותי".

(ראה בעמ' 3 לפ',ש' 12- 14, ההדגשה שלי- ג.ב.)

ד. א) אני בהחלט מסכים לטענת התובע, שעצם מסירת העדות דורשת הכנה ועצם מסירת עדות כרוך בזמן שעל העד להקדיש למסירת העדות, ברם כל אלה נלקחים בחשבון, עת קובע בית המשפט את שכרו של העד ובמקרה זה, ראה בית המשפט בתיק ת"א לנכון לקבוע שכר טרחה בסך 300 ₪ ובאין התחייבות אחרת – זהו השכר שעל הצד המזמין לשלם לעד.