נוי נ' סייג

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 3.7.08 ברחוב בעלי המלאכה במתחם הצ'ק-פוסט בחיפה.

2.לטענת התובע - נהג ברכבו בנתיב הנסיעה והבחין ברכב נהוג ע"י הנתבע, העומד בשולי הדרך מימין לנתיב הנסיעה. באופן פתאומי, ללא איתות ואזהרה, עת קרב רכבו של התובע לרכב הנתבע והיה כמעט מקביל לו, זינק רכב הנתבע ממקום עמידתו בניסיון לבצע פניית פרסה. רכב הנתבע חסם את נתיב הנסיעה וניסיונות התובע לבלום לא צלחו. רכב התובע פגע ברכב הנתבע, אך התאונה היתה בלתי נמנעת. לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבע - נסע בנתיבו בכביש דו סטרי, בעל נתיב צר אחד לכל כיוון, ללא שוליים. רכב התובע נסע מאחוריו. לפתע, החל רכב התובע בעקיפה מצד שמאל בנתיב הנגדי ובמהירות. מכיוון ששדה הראייה מוגבל, לא הבחין התובע באי תנועה הבנוי במקום ועל מנת שלא לעלות על אי התנועה חזר רכב התובע לנתיב הימני ופגע ברכב הנתבע. עסקינן בכביש משובש, ללא שוליים. אילו היה התובע שומר על נתיב נסיעתו והיה נמנע מסטייה לא היתה מתרחשת התאונה. סבור הנתבע כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של התובע ולחילופין, מוטלת עליו רשלנות תורמת בשיעור מכריע. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים, אומדנם ודרך חישובם.

4.הדיון הראשון בתביעה נקבע ליום 14.7.09, אולם הנתבע ביקש את דחייתו לאור השתתפותו בהשתלמות מנהלים.

הדיון השני נקבע ליום 9.2.10, אך הנתבע ביקש שנית לדחותו לאור טיפולים רפואיים אשר נקבעו עבורו ועבור רעייתו. דחיתי את הבקשה היות ולא צורף אישור רפואי, לא צורפה תגובת התובע והבקשה הוגשה יום אחד עובר לדיון. למרות האמור לעיל, הנתבע לא התייצב לדיון ופנה פעם נוספת לבית המשפט בבקשת דחייה, נוכח חשיבות הטיפול הרפואי. לאור התייצבות התובע והיעדרו של הנתבע, נוכח טיב הטיפולים אליהם התייחס הנתבע בבקשתו, דחיתי את הדיון פעם נוספת ליום 14.3.10 והוריתי לנתבע לכסות את הוצאות התובע בסך של 750 ₪ עד ליום 28.2.10. כן הוריתי לנתבע לצרף מסמך רפואי ערוך כדין המעיד על הטיפולים ועל הסיבה בגינה לא היתה כל ברירה אחרת אלא לקיימם במועד הדיון. סכום ההוצאות לא הופקד, מסמך רפואי אף הוא לא הוגש, אולם לדיון הנדחה התייצבו שני הצדדים. בנסיבות אלה הוריתי לנתבע להפקיד את סכום ההוצאות ושמעתי את גרסאות הצדדים.

התובע חזר על גרסתו והגיש לתיק בית המשפט תמונות צבעוניות של זירת ההתרחשות ותמונות הנזק שנגרם לרכבו. התובע הסביר, כי רכבו של הנתבע עמד מימין לנתיב הנסיעה על שולי העפר ובעת מעבר רכבו החל רכב הנתבע בביצוע פניית פרסה תוך עקיפת אי התנועה הניצב משמאל לנתיב הנסיעה.

מנגד, העיד הנתבע כי נסע על נתיב הנסיעה ורכב התובע הגיע במהירות וניסה להיכנס ברווח שבין אי התנועה לרכבו. בנסיבות אלה פגע רכב התובע ברכב הנתבע. לרכב הנתבע נגרמו נזקים בדלת הנהג ובשמשת הדלת, כמו גם בקורת הדלת. הנתבע הוביל את רכבו באופן מיידי למוסך לתיקון נזקיו. כל ראיה בהקשר זה לא הוצגה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות בתמונות שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי לגרסאות שני הנהגים המעורבים באירוע והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, מעדיף אני את גרסת התובע.

הפגיעות ברכבו של התובע מתיישבות היטב עם גרסתו.

עפ"י דברי הנתבע, רכבו נפגע בצורה משמעותית בצד שמאל, אלא שמשום מה נמנע הנתבע מלהציג ראיות אודות הנזק שנגרם לרכבו ואף לא פנה בעניין זה לתובע. אי הצגת ראיות עומד לחובת הנתבע ומעמיד בספק של ממש את גרסתו.

הגם שמדובר בגרסה אחת הנוגדת את רעותה, סבור אני כי גרסת התובע נכונה ומעוגנת בזירת ההתרחשות ובחוסר סבירותה של גרסת הנתבע.

התרשמתי כי התובע מכיר היטב את נתיב הנסיעה ומודע הוא למיקומו של אי התנועה המדובר. מכאן שהיה מכלכל נהיגתו נכונה ולא היה מנסה לעקוף את רכב הנתבע בסמוך לאי התנועה.

עוד אציין, כי לגרסת הנתבע, נתיב הנסיעה חסר שוליים, אולם נראה בבירור, מתמונות הזירה, כי מימין לנתיב הנסיעה קיים שטח עפר נרחב אשר רכבו של הנתבע יכול היה לעמוד בו כפי שתיאר התובע.

6.אשר על כן, הנני קובע, כי על הנתבע לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה.