נוטס נ' לאומי ואח'

החלטה

1.לפניי שתי בקשות של הנתבעים. האחת, לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. השנייה, לקביעת חסינות עובד ציבור של הנתבעת 2.

2.לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשות ובתגובות, אני סבורה כי הדין עם הנתבע 1, וכי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

3.התביעה שבפניי הוכתרה כתביעה כספית, לתשלום הסכומים הבאים:

א.סך של 3,166 ₪ סכום שהנתבע חויב לשלם למוסד לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח.

ב.סך של 5,000 ₪ בגין נזקים תדמיתיים שנגרמו לתובע כתוצאה מביצוע פעולות עיקול בגופים שונים לצורך ביצוע גבייה.

התובע ציין בסוף כתב תביעתו כי הוא עותר גם לחייב את הנתבע לבדוק את מערכת החיובים בכרטיס שלו, להורות על הפסקת פעולות הגבייה ולשמור על חיסיון פרטיו האישיים בעת ביצוע פעולות הגבייה.

התובע ציין כי הוא אף מלין על עיקול קצבת הזקנה שלו על ידי הנתבע, אך אינו תובע כל סעד באשר לכך.

4.בהתאם להוראות סעיף 24 (א) (5) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, וסעיף 391 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, לבית הדין האזורי לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה –

"(3). של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה"

5.תובענה זו נופלת במובהק לתחום סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה.

6.התובע טוען כי שילם ביתר דמי ביטוח בסך של 3,166 ₪, ויש להשיב לו סכום זה. סכום זה מצוי בליבתו של סעיף 391 (א) (3) לחוק הביטוח הלאומי.

השאלה האם התובע נדרש בדין לשלם את דמי הביטוח כפי שנדרשו, אם לאו, היא בדיוק שאלה הנופלת בגדר תביעה של מי ש"נתבע לשלם דמי ביטוח", נגד המוסד, בעניין הנוגע לביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי.

7.אין ממש בכל טענותיו של הנתבע.

8.התובע טוען כי התביעה היא בגין "פגיעה בזכויות הפרט" ועל כן נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בה.

מבחן הסעד הוא מבחן מהותי.

אם כל טענה לגביית מס שלא כדין, או לגביית מס ביתר תתפרש כ"פגיעה בזכויות הפרט" יש בכך כדי לרוקן מתוכן את הוראות הדין, שקבע סמכות ייחודית לערכאות שונות בכל הנוגע לחיובי מיסים.

לא כל שכן, כאשר עסקינן בגביית דמי ביטוח לפי חוק הביטוח הלאומי, שם מצא המחוקק להעניק את הסמכות הייחודית לבית הדין האזורי לעבודה, שלו מומחיות ספציפית לעסוק בעניין זה.

9.מובן, כי אין בהעברת הדיון לערכאה המוסמכת כל ניסיון "להסתיר את המחדלים" של הנתבע, כנטען על ידי התובע. אדרבה, אם אכן נגבה מס ביתר, יש להניח שהדבר יתברר בבית הדין לעבודה.

10.בוודאי שאין כל רלבנטיות לכך שהתביעה אינה עוסקת ביחסי עובד מעביד, כטענת התובע, מהטעם הפשוט שהסמכות נקנית לבית הדין לעבודה, באופן ייחודי, מכוח סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי ומכוח סעיף 24 (א) (5) לחוק בית הדין לעבודה ולא מכוח החלופה של סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, שהיא רק אחת החלופות להקניית סמכות לבית הדין.