נואס נ' עיריית טירה

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע לאור מחדלה של הנתבעת ליתן היתר בניה.

התביעה היא תביעה נזיקית, ומסתמכת בין היתר על החלטת כב' ביהמ"ש המחוזי בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים, על פיה, היה לטענת התובע על הנתבעת להנפיק את ההיתר עוד בחודש יולי 09 ולא עשתה כן.

זהו דיון שני בתביעת התובע, כאשר לבינתיים הגיש בקשה לתיקון כתב תביעתו וצרוף הנתבעת הנכונה. האחרונה הגישה בקשה לסילוק התביעה המתוקנת על הסף, בהעדר עילה ובהעדר סמכות עניינית.

לכל אורך הדרך, התובע לא היה מיוצג למרות המלצות ביהמ"ש. גם היום, בפתחו של הדיון, ולאחר שהצדדים המציאו את כל המסמכים, הועמד התובע ע"י ביהמ"ש על הצורך לביסוס עילת תביעה בתביעתו, וטען לתביעה וביקש לקבל בה פסק דין. יצויין אומנם, כי לאחר בירור טענות הצדדים, ביקש התובע לחזור בו מהתביעה ושלא לחייבו בהוצאות.

בהחלטת כב' השופטת אגמון מיום 5.7.09, הורה כב' ביהמ"ש כי התובע יקבל היתר בניה, כאשר החוב בגין היתר הצנרת יוותר להכרעה במסגרת פסק הדין באותו תיק, ואילו הנתבעת תשלח לו דרישת תשלום מעודכנת בגין היטלי ביוב, אגרת בניה, והיטל השבחה. עוד צויין, כי אם יש לו השגות על חיובים אלה, עליו לפנות בהשגה על פי חוק.

לטענת התובע, בהחלטה מאוחרת מיום 15.7.09 הורתה כב' השופטת גונן אגמון לנתבעת להנפיק את ההיתר תוך שבעה ימים. משלא פעלה כך, נגרם לו נזק, והוא מבקש לחייב בו את הנתבעת.

לטענת ב"כ הנתבעת, פעלה על פי החלטת כב' ביהמ"ש המחוזי והנפיקה לתובע דרישות כספיות לשם הוצאת ההיתר שהתבקש. במסגרת זו, נדרש התובע לסלק חיובים של אגרת בניה, היטל צנרת, היטל ביוב והיטל השבחה.

התובע התבקש על ידי להמציא ראיות כי עמד בתנאים המוקדמים להנפקת היתר ע"י הנתבעת. כל שעלה בידו להציג הוא תשלום אגרת בניה. כאן המקום לציין, כי לבינתיים נתן כב' ביהמ"ש המחוזי הכרעה בעניין היטל הצנרת אשר פוטר את התובע מתשלום והכרעה זו נתונה בערעור. עוד יצויין, כי התובע הגיש עתירה מנהלית חדשה לכב' ביהמ"ש לעניינים מנהלים, וזאת בהתייחס לדרישת תשלום היטל השבחה ולהיטל הביוב אשר נוגדים לטענתו את חוקי העזר הרלוונטים. למעשה, אין מחלוקת כי התובע לא קיים שני תנאים מאלה הנדרשים להנפקת ההיתר. לא השלים תשלום של היטל ביוב, ואף לא היטל השבחה. במאמר מוסגר יצויין, כי אף לא בוצע תשלום תחת מחאה.

בתנאים אלה, מתחייבת אך מסקנה אחת, כי לא חלה חובה על הנתבעת להנפקת ההיתר.

יודגש, כי אינני מקבלת פרשנות התובע להחלטת כב' ביהמ"ש המחוזי מיום 15.7.09 על פיה הורה ביהמ"ש לנתבעת להנפיק היתר ללא כל תנאי. ההחלטה הנ"ל כוללת הפניה לקביעה קודמת, וזו כאמור בהחלטה מיום 5.7.09 כוללת את התנאים מוקדמים הנדרשים על פי דין להוצאת ההיתר.

כל האמור לעיל, מבסס את בקשת הנתבעת למחוק את התביעה על הסף, וכך אני מורה.

אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי במקרה דנן יש להשית הוצאות על התובע. אומנם האחרון התרצה בסופו של דבר, והסכים למחוק תביעתו, אולם לאחר שנגרמה טרדה מיותרת לנתבעת, והתובע עמד על תביעתו, נראה שהיא זכאית להוצאותיה.

לאור האמור, אני פוסקת לנתבעת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ + מע"מ, וסכום זה ישולם ע"י התובע בתוך 30 יום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום כ"ז אלול תש"ע, 06/09/2010 במעמד הנוכחים.

רחל קרלינסקי, שופטת

הוקלד על ידי: שרית זר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: