נהרי נ' קובינסקי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.11.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע ישר בנתיב הימני. לפתע רכב הנתבעים שנסע בנתיב השמאלי, סטה בפתאומיות לעבר נתיב נסיעת רכב התובע, כאשר בכוונתו היה להוריד נוסעים לצד ימין הדרך, פגע רכב הנתבעים ברכב התובע וגרם לו לנזקים.

3. לטענת הנתבעים, רכבם נסע בנתיב הימני בכביש דו סטרי עם שני נתיבי נסיעה לכל כיוון. כאשר עבר רכב הנתבעים ליד בניין 67, יצא רכב התובע בפתאומיות ממפרץ החניה ללא אורות וללא איתות, באופן שלא היה באפשרות הנהג הנתבע למנוע את התאונה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה רכב הנתבע היה בצומת באור אדום ואז החל בנסיעה בנתיב השמאלי כאשר הרמזור התחלף לירוק. באותו הזמן, יצא התובע ממפרץ חניה והשתלב לנתיב הימני. לאחר מספר מטרים סטה רכב הנתבעים במהירות לנתיב הימני בו נסע באותה שעה התובע, לצורך הורדת נוסעים, ופגע ברכב התובע.

עדה מטעם התובע העידה כי יצאו ממפרץ חניה ופנו לנתיב הימני. לפתע, פגע רכב הנתבעים ברכבם. העדה טענה מחד כי הבחינה ברכב הנתבעים לראשונה בעת קרות התאונה מאידך טענה כי הבחינה שרכב הנתבעים לא אותת בטרם פנה וכי בכוונתו היה להוריד נוסעים.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי עמד ברמזור אדום ואז כשהרמזור התחלף לירוק, החל לנסוע בנתיב הימני. רכב התובע יצא לפתע ממפרץ החניה לנתיב הנסיעה בו נסע באותה עת הנתבע 1 וזאת ללא כל איתות או אורות ברכב. הנתבע 1 הספיק לבלום ולסובב את ההגה ימינה, ברם לא עלה בידו למנוע את התאונה אך הצליח למנוע נזק רב יותר.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע והיא מהימנה עלי.

בנוסף, הנתבע עצמו והעדה מטעמו הודו כי יצאו ממפרץ חניה והשתלבו לכביש בו נסע באותה שעה רכב הנתבעים.

עדות העדה, לא היתה מהימנה ונראה כי עדותה תואמה מראש עם התובע. בנוסף, התגלו סתירות בעדותה כך טענה שרכב הנתבע לא אותת ובד בבד טענה שלא הבחינה בו קודם לקרות התאונה.

בנוסף, מיקום הנזקים תומך בגרסת הנתבע לאופן קרות התאונה. שכן במידה וגרסת התובע היתה נכונה הרי שהיה נוצר נזק של מעיכה לרכב התובע ולא סימני שריטות כנראה בתמונות.

יתרה מזו. הדיון נדחה לבקשת התובע לצורך הבאת שני עדים מטעמו. אך, התובע התייצב לדיון בליווי עד אחד בלבד. לפיכך, יש להחיל ההלכה לפיה הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו.

ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבעים, הרי שיש מקום להטיל אחריות על הנתבעים.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע נסע ישר בנתיב אליו השתלב רכב התובע, היה עליו להבחין בו קודם לקרות התאונה, לבלום את רכבו ולאפשר לו להשתלב בכביש בבטחה, גם אם זכות הקדימה היתה מסורה בשעה זו לרכב הנתבעים. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע השתלב בכביש בו זכות הקדימה היתה מסורה לרכב הנתבעים ולפיכך היה עליו לבצע ההשתלבות בזהירות בפרט כשהבחין ברכב הנתבעים המגיע לקראתו, ולהימנע מלצאת במהירות לכביש עד אשר הדרך תהיה פנויה ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 80% לקרות הנזק.

בנוסף, מצאתי מקום להתערב ברכיב עוגמת נפש ולהפחיתו מהטעם שבתאונת דרכים עסקינן.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 603 ₪ (המהווים 20%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 24.4.13 , ועד למועד התשלום בפועל.