נהרי נ' ערד

פסק דין

1.בפני בקשתו של המבקש, החייב בתיק הוצל"פ 01-44142-40-0, ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 12.1.12 של כב' רשם ההוצל"פ נועם רף, לפיה חויב המבקש בתשלום שכ"ט הכונס ובהוצאות הכינוס.

המשיב הגיש תגובה בכתב בצירוף אסמכתאות שונות וסבור כי יש לדחות את הבקשה ולא ליתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, מצאתי שיש לדון בבקשה כבערעור עצמו וכאילו ניתנה רשות הערעור, ולקבל את הערעור בחלקו.

2.תיק ההוצל"פ נפתח למימוש מניות של המבקש בחברת דן יאה בע"מ ובסופו של יום, ולאחר התנהלות ארוכה פדה המבקש את המניות לעצמו מבלי שהיה צורך למכור אותן.

מכוח סעיף 59 א' לחוק ההוצל"פ, ובהתחשב בהיקף הפעילות של הכונס והמאמץ שהשקיע ופרק הזמן שחלף, קבע את שכרו בסך של 12,695 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת בנוסף לשכ"ט א' ושכ"ט ב' שנפסקו בתיק ואשר שולמו עם פרעון החוב.

סה"כ נפסק שכר טרחה בסך של 36,601 ₪.

הרשם העמיד את שכרו של הכונס בשיעור של 6% מסכום החוב בעת פתיחת התיק, ובהחלטתו הבהיר כי נתן דעתו בין היתר אף לשווי המניות, היקף הפעילות של הכונס, התנגדויות המבקש במהלך התנהלות התיק וחוסר שיתוף הפעולה מצידו.

3.בהתאם לפסיקה כאשר נקבע שכרו של כונס נכסים, שלא במימוש דירת מגורים, הרי שקביעת השכר נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ ושכרו של הכונס יהיה בין 6% לבין 10% מערך הנכס תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות של המקרה לרבות פעילותו של הכונס והתנהלותו של החייב.

בענייננו העמיד הרשם את שכר הטרחה על בסיס הרף הנמוך של 6%, כנראה משום שבסופו של דבר לא נאלץ הכונס לבצע את המכר.

לא מצאתי שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של הרשם הנכבד אשר היה מודע לכל ההתנהלות בתיק, אליה נחשפתי באופן חלקי מהנספחים אשר צרפו הצדדים לכתבי טענותיהם.

הסכום שנפסק על בסיס סכום החוב בעת פתיחת התיק נמוך משווי המניות לשיטתו של המשיב ובוודאי שלשיטתו של המבקש.

הסכום סביר ומידתי ועל כן נדחה הערעור בכל הקשור לשכ"ט.

4.באשר לאישור הוצאות הכינוס בסך 26,421 ₪, נראה כי סכום זה כולל את התשלום עבור הזמנת חוות דעת שמאי והוצאות כינוס נוספות. עניין זה לא הובהר בכתבי הטענות ועל כן כל האמור להלן בעניין ההוצאות מתייחס אך ורק להוצאות השמאות שהזמין המשיב.

על המבקש לשאת בכל הוצאות הכינוס, למעט התשלום עבור חוות דעת השמאי לגביה אתייחס להלן בנפרד.

בתיק הוגשה חוות דעת מטעם המשיב הקובעת את שווי המניות בסך של 260,000 ₪ ואילו עפ"י חוות הדעת שהגיש המבקש שווי המניות הינו כ-919,000 ₪, פער בלתי מוסבר ובלתי סביר. לא הייתה הכרעה איזו מבין השמאויות הינה הנכונה, שכן בסופו של יום, כפי שציינתי, פדה המבקש את המניות ולא היה צורך להידרש לשווין הנכון לצורך מכירה לצד שלישי.

5.דומני כי השמאות של המשיב נערכה בדרך של הערכת מינימום שווי כפי שחוות הדעת של המבקש נערכה בדרך של הגזמה כלפי מעלה.

למרות האמור, תחושתי היא כי השמאות של המשיב איננה משקפת את השווי הנכון ואולי יש ממש בטענת המבקש כי היה בכוונתו של המשיב להציג שווי נמוך כדי לאפשר לו לרכוש את המניות בפחות משווין האמיתי. כפי שציינתי עניין זה לא יתבהר סופית, ואולם לא מצאתי שיש לאשר את מלוא ההוצאה של המבקש בגין הזמנת השמאות.

אשר על כן, ישא המבקש במחצית ההוצאה של השמאות של המשיב ובנוסף ישא במלוא הוצאות הכינוס האחרות, ככל שקיימות ואושרו על ידי הרשם בהחלטתו.

6.לאור האמור לעיל מתקבל הערעור בחלקו ולאור התוצאה והנסיבות אין צו להוצאות.