נהרי נ' נהרי יובל (החייב) ואח'

פסק דין

בפני בקשה ליתן הצהרה אשר לפיה המבקשת היא הבעלים היחידים של המטלטלין שבדירת מגוריה ברחוב דרך חיים בר-לב בתל-אביב . רשימת המטלטלין נשוא הבקשה פורטה בתצהירה של המבקשת מיום 5.7.09

מתצהיר המבקשת עולה כי החייב (המשיב 1) הוא בנה הבגיר שאינו מתגורר עמה.

עיון ברשימת המטלטלין מלמד כי מדובר ברכוש ביתי ובסיסי אשר כמותו נהוג למצוא בבתים בישראל.

המשיבים 2 ו-7 הותירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבים 1,3,4, ו-6 זומנו כדין להגיב לבקשה ואולם לא הגיבו. בהחלטה מיום 8.7.09 בבש"א 3258/09 הודע למשיבים, כי העדר תגובה ייחשב כהסכמה לבקשה. המשיבה 8 הודיעה בתחילה כי אינה מתנגדת לבקשה אך בהמשך שלחה התנגדותה. התנגדות נוספת הוגשה על ידי המשיבה 5.

בבסיס ההתנגדות של המשיבים 8 ו-5 עמדה העובדה כי בניגוד לטענת המבקשת על פיה בנה אינו מתגורר עימה, צויינה במסגרת הבקשה כתובתו שהינה כתובת זהה לכתובת מגוריה של המבקשת.

ביום 24.3.10 נערך דיון באולמי אליו התייצב ב"כ המשיבה 8 בלבד. המשיבה 5 והמבקשת לא התייצבו.

בהמשך לאותו דיון נקבע דיון נוסף ליום 20.10.10, שאז התייצבו המבקשת וב"כ המשיב 8, אשר הופיע גם בשמה של ב"כ המשיבה 5.

בתום החקירה, הותירו המשיבים 5 ו-8 את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת באתי לכלל מסקנה שיש לקבל את בקשתה למתן סעד הצהרתי. מצאתי ליתן אמון בעדותה כי בנה אינו מתגורר עימה בפועל ועל כן אין להורות כי יש לו חלק ונחלה במיטלטלין המצויים בדירה.

עם זאת אני סבורה כי יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאותיהם של המשיבים 8 –ו-5.

במסגרת המרצת הפתיחה נרשם כי כתובתה של המבקשת הינה דרך חיים בר-לב 166 בתל-אביב, ואילו כתובתו של החייב הינה דרך לוד 166 בתל-אביב.

בדיעבד, מתברר כי מדובר באותה כתובת ולכאורה עולה חשש כי המטרה שעמדה בבסיס התנהלות זו הינה הרצון להסתיר את העובדה כי כתובתו של המשיב-החייב וכתובתה של המבקשת, הינן אותן כתובות.

מהודעות המשיבים עולה כי התנגדותם הוגשה נוכח עובדה זו.

שמעתי את דברי המבקשת על פיה סייעו בידה לצורך עריכת המסמכים. עם זאת, אין לשיטתי בעובדה זו כדי לאיין את הכשל בדרך ההתנהלות.

כאשר אדם בוגר חותם על מסמך כלשהו, לרבות המרצת פתיחה אין הוא יכול להתנער מתוכנו, אך בשל העובדה כי נעזר באחר לצורך עריכתו.

אילולא היתה המבקשת נוהגת בדרך זו, ספק בעיני באם היתה מוגשת על ידי המשיבים 5 ו-8 התנגדות.

ויובהר, פסיקת הוצאות אין מטרתה עונשית אלא שהיא באה להציב את המשיבים במקום בו היו אלמלא מחדלה של המבקשת.

ממכלול הטעמים שנימנו לעיל, ניתן בזאת פסק דין על פיו המיטלטלין נשוא הבקשה הינם בבעלותה של המבקשת.

הפיקדון שהופקד על ידי המבקשת לצורך עיכוב ההליכים, ישמש לצורך כיסוי הוצאותיהם של המשיבים 5 ו-8 במסגרת ההליך כך שסך של 500 ₪ יועבר לידי ב"כ המשיבה 5 וסך של 500 ₪ יועבר לידי ב"כ המשיבה 8.