נהיגה בשכרות במקום ציבורי

1.         לפניי שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן), בתיק ת' 17682/06 מיום 7.5.09, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה על הוראות הסעיפים 64ד ו-62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - "הפקודה"). ערעור הנאשם (להלן - " המערער") בע"פ 4561/09 מופנה כלפי הכרעת הדין וגזר הדין. ערעור המדינה, המערערת בע"פ 4559/09 והמשיבה בע"פ 4561/09 (להלן - "המדינה"), מופנה כלפי קולת העונש.

כתב האישום

2.         כעולה מעיון בהזמנה לדין וכתב האישום שצורף להודעת הערעור מטעם המדינה, ביום 17.11.06 בשעה 01:00 נהג המערער ברכבו במקום ציבורי, בהיותו שיכור, בכך שבדוגמה של אויר נשוף שלו נמצא כי "ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 0 מיקרו גרם", העולה על המידה הקבועה, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודה ותקנה 169ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"). בכתב האישום הידני שנמסר למערער באותו יום שבו נעצר, המצוי בתיק בית משפט שלום לתעבורה, נכתב, כי המערער נהג ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור, עבירה על סעיף 62(3) לפקודה. בכתב אישום נוסף בגין אותו אירוע, שצורף להודעת הערעור מטעם המערער נכתב, כי המערער נהגת ברכבו במקום ציבורי בהיותו שיכור, בכך שבדוגמה של אויר נשוף שלו נמצא כי "ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו במקום ציבורי מיקרו גרם", העולה על המידה הקבועה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודה ותקנה 169ב לתקנות

העובדות וההליכים בבית משפט קמא

3.         טרם שמיעת ההוכחות, ביקש המערער ביום 4.1.07 לקבל מהמאשימה דוח על הבדיקה שעשה העד פסח אקרמן, שוטר מתנדב שעיכב את המערער, באמצעות מכשיר נשיפה נייד (להלן - "המכשיר"). תשובתו של עו"ד פקד לוי היתה, כי המכשיר אינו מהווה חלק מחומר הראיות, בהוסיפו כי מדובר בעד תביעה וניתן לחוקרו במועד ההוכחות. בהחלטתו מיום 1.2.07 הורה בית משפט לתעבורה (כב' השופט י' ריבלין), כי המערער יהא רשאי להעלות את טענותיו בפני השופט שישמע את התיק, ככל שתשובת המדינה אינה מספקת אותו.

4.         ביום 19.3.07 התייצב המערער להשיב לכתב האישום. בישיבה זו חזר המערער על בקשתו לקבל פרטים אודות המכשיר. המערער הוסיף, כי הוא נבדק במכשיר, אך סירב להיבדק במכשיר הינשוף, לאחר שסבר כי הכל מתנהל נגדו. בתגובה, טען בא-כוח המדינה, כי המדינה אינה יודעת מה להמציא למערער, שכן המכשיר משמש אינדיקציה ראשונית.

5.         ביום 25.9.07 התייצב המערער עם בא-כוחו, עו"ד ירון מויאל, אשר חזר על הבקשה לקבל את הוראות השימוש להפעלת המכשיר והמפרט הטכני שלו, לרבות התייחסות המדינה לשאלה האם המכשיר קיבל אישור מעבדה כלשהי ומה הכשרתו של המתנדב פסח אקרמן, ובכללה הקורסים שעבר בנושא תפעול המכשיר וזיהוי נהיגה בשכרות. בא-כוח המדינה הפנה בתשובתו לתגובתו מיום 1.2.07. בהחלטתו מאותו מועד קבע בית משפט לתעבורה, כי המכשיר אינו מוכר לו והוא לא אושר על-ידי שר התחבורה ושר הבריאות. כפועל יוצא, בית המשפט אינו יודע רמת אמינותו של המכשיר ודיוקו. המכשיר משמש את המשטרה לבדיקה ראשונית של נהגים החשודים בנהיגה בשכרות וכאשר הם נכשלים באותה בדיקה הם יועברו לבדיקת מאפיינים ולבדיקת ינשוף או לבדיקת דם. בית המשפט הורה למדינה להגיב באופן מפורט לבקשת המערער, ולהעביר אליו את כל החומר הנמצא ברשותה תוך 30 יום, בהוסיפו כי אם אין חומר בנמצא יועבר מזכר על כך על-ידי עו"ד מן מהמחלקה המשפטית, כי צילום המסמכים ייעשה בירושלים וכי אם יחסר חומר במהלך ניהול התיק יינתן לכך משקל.

6.         בהתאם להחלטת בית משפט לתעבורה, פנה בא-כוח המערער ללשכת התביעות וחזר על בקשתו לקבל את המסמכים. ביום 16.3.07 קיבל המערער מכתב מרפ"ק דוד כתר, לפיו הוא רשאי לצלם את החומר הנוגע להוראות ההפעלה והתחזוקה למכשיר הינשוף במדור מכשור וטכנולוגיה בבית דגן, זאת בניגוד מפורש להחלטת בית משפט לתעבורה. ביום 28.5.07 פנה בא-כוח המערער ללשכת התביעות וחזר על בקשתו בהוסיפו, כי אין לדרוש ממנו לעיין בחומר בבית דגן ויש לאפשר לו לצלמו בירושלים. ביום 10.6.07 השיבה לפניה עו"ד פקד אורנה לרמן-ויזלברג, סגן ראש ענף תביעות תעבורה בירושלים, בקובעה כי הצילום צריך להתבצע במקום בו נמצא החומר. עוד נאמר במכתב: "היעלה על הדעת שעו"ד מהצפון, המייצג לקוח ממרכז הארץ, יידרוש שחומר הראיות יועמד לרשותו במקום מגוריו?". ביום 17.7.07 חזר בא-כוח המערער ופנה לעו"ד פקד אורנה לרמן-ויזלברג. מהמכתב עולה כי המערער נסע לבית דגן, אך חזר בידיים ריקות, מאחר שלא מצא שם חומר אודות המכשיר. במכתב הדגיש בא-כוח המערער, כי הוא מייצג לקוח מירושלים שהועמד לדין בבית משפט בירושלים על-ידי לשכת התביעות בירושלים. בסיום מכתבו חזר בא-כוח המערער על בקשתו לקבל את החומר המבוקש. ביום 25.7.07 השיבה עו"ד פקד אורנה לרמן-ויזלברג, באומרה כי היא חוזרת על האמור במכתב הקודם וכי ניתן לצלם את הוראות השימוש של המכשיר בעברית בלשכת התביעות בירושלים. ולבסוף , ביום 16.11.07 הודיעה עו"ד פקד אורנה לרמן-ויזלברג, כי אין בידי התביעה כל חומר הקשור למכשיר, שכן המכשיר משמש אינדיקציה ראשונית לסינון נהגים שיועברו לבדיקת הינשוף ולהליך בדיקת שכרות מקיף. למיטב ידיעתה, גם אין חומר כזה בבית דגן.

הקורא את ההתכתבות בין בא-כוח המערער לבין לשכת התביעות מתרשם, כי לשכת התביעות בחרה להתעלם מהחלטת בית משפט לתעבורה ולא לקיימה כלשונה. קשה לדעת מההתכתבות האמורה האם המשטרה רצתה לחפות על העובדה, כי המתנדב פסח אקרמן הפעיל מכשיר לא חוקי והטריחה לחינם את המערער לבית דגן לחפש חומר על מכשיר הינשוף בעוד שהוא ובא-כוחו חזרו וביקשו חומר על המכשיר, תכונותיו ודרך הפעלתו, או שמא מדובר בהתרשלות של המשטרה. בית משפט קמא נתן דעתו בהחלטה מיום 13.1.08 לאי חוקיותו של המכשיר, אך לא התייחס להתכתבות בין בא-כוח המערער לנציגי המשטרה ואי המצאת החומרים המבוקשים למערער, חרף החלטתו מיום 25.9.07.

7.         ביום 13.1.08 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, אשר בה העידו עדי המדינה, המתנדב פסח אקרמן והשוטרת שירז בטון-דהוקי.

בתום שמיעת עדויות עדי המדינה, הוציא בית משפט קמא מתחת ידו החלטה שבה נאמר כי התברר לו מהראיות כי קבוצת מתנדבים במשטרה מפעילה על דעת עצמה מכשיר לגילוי רמת אלכוהול בדם, אשר נרכש עם הוראות הפעלה באמצעות האינטרנט בקוריאה. אמינותו של מכשיר זה לא נבדקה ואף אחד לא אישר את הכנסתו לשירות. כעולה מעדותו של המתנדב פסח אקרמן, המכשיר משמש כאינדיקציה מקבילה לנשיפון, הואיל והאחרון אינו מספק תוצאה מהימנה (עמוד 4 לפרוטוקול דיון מיום 13.1.08).

בית המשפט אסר את המשך השימוש במכשיר זה תוך מתיחת ביקורת על כך שקבוצת מתנדבים עשתה דין לעצמה, החליטה איזה מכשירים להפעיל, רכשה אותם בחוץ לארץ ותחבה לפי חשודים קשיות וצינורות, כאילו מדובר במשטרה פרטית, במדינה שאין בה דין, אין דיין, אין חוק ואיש הישר בעיניו ייעשה. בית המשפט הורה לאגף התנועה לבדוק את השימוש במכשיר ומי התיר השימוש בו, לרבות הוצאת הוראה חד-משמעית האוסרת שימוש במכשיר. גם השוטרת שירז בטון-דהוקי לא היתה מודעת לכך, שהמכשיר אשר בו השתמש המתנדב פסח אקרמן אינו מכשיר משטרתי (עמוד 14 לפרוטוקול דיון מיום 13.1.08). בית המשפט הוסיף וקבע, כי קצין המשטרה שהיה בשטח היה, לפי החשש, לקיומו של המכשיר וככל הנראה, מבלי לקבוע מסמרות סופיות בעניין, התיר את השימוש בו.

            עוד ציין בית משפט קמא תופעה פסולה נוספת, לפיה המתנדב פסח אקרמן הכין טופס משטרתי משלו, שיכפל אותו וכתב שנאשמים, עוד בטרם ראה אותם, הדיפו ריח אלכוהול ועיניהם היו אדומות.

8.         בישיבה מיום 10.4.08, בטרם החל המערער להעיד, חזר בא-כוחו על טענתו מישיבה קודמת שהתקיימה ביום 18.3.08, לפיה אין על המערער להשיב על האישום, הואיל ועובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה. בית משפט החליט, כי המערער ישיב לאישום ואם בית המשפט יידרש לכך הוא יפרט את החלטתו בטענת המערער בהכרעת הדין. בישיבה זו העידו המערער ועד ההגנה מטעמו, איתי פרונט.

פסק דין בית משפט קמא

9.         בהכרעת הדין מיום 7.10.08, נאמר כי בית המשפט אינו יכול לקבוע האם המערער נבדק במכשיר שאותו הפעיל המתנדב פסח אקרמן, אך גם אם עשה כן, המערער לא יצא ידי חובתו להיבדק במכשיר הינשוף. גם אם נפלו הפגמים הנזכרים בהחלטת בית המשפט מיום 13.1.08, הם לא גרמו לעיוות דין, שכן לא נעשה שימוש בתוצאות הבדיקה של אותו מכשיר ולא ניתן משקל לטופס שמילא פסח אקרמן. המערער לא ידע דבר על אי חוקיותו של המכשיר ואף לא חשד בכך. העובדה כי המערער נבדק במכשיר אחד אינה מצדיקה את סירובו לדרישה לתת דגימה נוספת למכשיר הינשוף, בשים לב שהמערער אישר כי נאמר לו שעל-פי הנהלים עליו להיבדק בדיקה נוספת לאחר שנבדק במכשיר אחד. כמו כן, קבע בית משפט קמא, כי המערער לא הסביר מדוע לא שיתף פעולה עם השוטרים.    

בית המשפט דחה את טענת המערער, לפיה הרישומים בטופס מאפיינים (ת/2) הינו כוזב (בטופס כתב המתנדב פסח אקרמן, כי המערער שתה שתי כוסות יין בעוד שהוא הודה כי שתה כוס אחת), הואיל פסח אקרמן לא נחקר על כך על-ידי המערער. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בדיקת המאפיינים נעשתה על-ידי פסח אקרמן ולא על-ידי השוטרת בטון-דהוקי, כעולה מהטופס. 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      לבסוף, קבע בית משפט קמא, כי הוסברה למערער המשמעות של סירובו להיבדק והוא הבין את משמעות הסירוב. זאת למד בית המשפט מטופס הסבר והבהרה לחשוד בנהיגה בשכרות תחת השפעת אלכוהול (ת/5), שממנו עולה כי הוסבר למערער כי אם יסרב להיבדק, יראו אותו כמי שנהג בשכרות. העדה בטון-דהוקי, שמילאה את הטופס, העידה כי המערער סירב להיבדק במכשיר הינשוף. בית המשפט קבע, כי סירוב המערער להיבדק היה ללא צידוק, שכן המערער העיד כי הוא לא שיתף פעולה כשהתבקש להיבדק במכשיר הינשוף, הואיל וחשש מההשלכות שיהיו לתוצאת הבדיקה ולאחר שהתייעץ עם עורך דין עמו הוא עובד במנהטן ניו-יורק, שאמר לו שלא להיבדק.

10.       בגזר הדין מיום 7.5.09 קבע בית משפט קמא, כי יש ליתן משקל כבד ביותר לאופן התנהלות המשטרה במועד קרות האירוע נשוא כתב האישום, משהוטעה המערער לחשוב בתחילת הבדיקה שנערכה לו על-ידי המתנדב פסח אקרמן במכשיר, כי מיצה את ההליך. עוד נקבע, כי המערער סירב להיבדק במכשיר הינשוף לאחר ששוחח עם עורך דינו, שאף הופיע בפני בית המשפט בהליך הפסילה המינהלי. כמו כן, התחשב בית המשפט בנתוניו האישיים של המערער ובנסיבות חיוו והשית על המערער העונשים כדלקמן: קנס בסך של 1,000 ש"ח, 6 חודשי פסילה מלנהוג בניכוי ימי הפסילה המנהלית אותם ריצה המערער, של"צ בהיקף של 100 שעות ו-3 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים.