נהיגה בדרך עירונית במהירות מופרזת – ערעור על הכרעת הדין

1. בפני ערעור שהגיש הנאשם על הכרעת דין שנתן בית משפט לתעבורה )כב' השופט יוסף
ריבלין( מיום 19.3.01, בה הרשיע את הנאשם בנהיגה בדרך עירונית במהירות 90 קמ"ש
בניגוד לתקנה 54)א()1( לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-. בגזר הדין הטיל בית משפט קמא על
הנאשם פסילה בפועל למשך 10 ימים, קנס בסכום של 900 ש"ח וכן פסילה על תנאי לחודשיים
למשך תקופה של שנתיים.

2. ב"כ המערער טוען כי יש לזכות את הנאשם מאחר שהתביעה לא הוכיחה כי מדובר ב"דרך
עירונית" כמשמעותה בחוק. עוד טוען ב"כ המערער כי מאחר והתביעה לא הציגה את יומן
ההפעלה לא הוכחה תקינותו של מכשיר הלייזר.

לחילופין, לעניין העונש, טוען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על הנאשם חמור נוכח העובדה
שלטענתו: "עברו צח כשלג, ומדובר בנהג מופתי המקפיד על קלה כבחמורה".

3. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, במסמכים ובפרוטוקול הדיון ולאחר ששקלתי
את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי הערעור אינו מבוסס ויש לדחותו:

א. הנאשם נתפס כשהוא נוהג במהירות של 90 קמ"ש בשדרות הרצל, בלב ליבה של העיר
ירושלים. בבית משפט קמא הקריא סמ"ר ישעיה קסדו את הדו"ח שרשם לנאשם: