נהג שפגע ברכב ועזב את המקום מבלי להגיש עזרה הורשע בעברה של הפקרה אחרי פגיעה

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו בתאריך 1.3.06 בסמוך לשעה 13:30 נהג ברכב ברח' שפירא לכיוון צומת הרחובות שפירא - ש"י עגנון באשקלון, כשהוא נוהג בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת אלכוהול - מבדיקת נשיפה שנערכה לנאשם נמצא בגופו ריכוז אלכוהול בכמות של 800 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, כמות העולה פי כמה על הכמות המותרת בחוק.

            באותה עת נהגה קרין קרן ברכבה ברח' ש"י עגנון, הנאשם אשר הגיע לצומת כאשר בכיוון נסיעתו מוצג תמרור האט ותן זכות קדימה (ב 36) נהג בחוסר זהירות וברשלנות, פנה שמאלה בצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב המעורב, חסם דרכו והתנגש בו.

            כתוצאה מן התאונה נחבלה בגופה הנהגת המעורבת וניזוקו כלי הרכב.

            הנאשם, אשר ידע או אמור היה לדעת כי בנסיבות המקרה עלול להיפגע אדם, לא עצר במקום התאונה או קרוב אליה ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ועזב את המקום מבלי להושיט עזרה לנפגעת.

            לנאשם יוחסו העבירות הבאות:

א.         הפקרה אחרי פגיעה - עביה לפי תקנה 64א(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

ב.         גרימת נזק לאדם או לרכוש - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

ג.          אי ציות לתמרור ב- 36 תן זכות קדימה עבירה לפי תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א.

ד.         נהיגה בשכרות - 1961. סעיף 62(3)+38 לפקודת התעבורה + עבירה לפי תקנה 169ב. לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961.

ה.         נהיגה בקלות ראש וברשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

            הנאשם הודה כי נהג ברכב בהיותו שיכור, בכמות הנקובה בסעיף 1 לעובדות כתב האישום, הודה באחריותו לגרימת התאונה ולתוצאותיה, כפר בעזיבת מקום התאונה - בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, ולעבירה זו מתייחסת הכרעת דין זו.

2.         עבירת ההפקרה

            סעיף 64א(א) מטיל חובה על נהג, גם אם לא גרם בהתנהגותו לתאונה, לעמוד על תוצאותיה ובמידת הנדרש להגיש עזרה לנפגע.

            וזו לשון הסעיף:

            "64א(א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה דינו - מאסר 7 שנים..."

על חומרתה של עבירה זו עמד כב' השופט ג' קרא ב ת.פ. 1992/95 בענין מדינת ישראל נ' ראובן אורן ואלה בין היתר דבריו שם:

"... הסתלקותו של הנאשם מזירת תאונה זו תוך הפקרת הפצועים לחסדי שמיים ועוברי אורח, יש בה יותר מאשר כשלון מוסרי ערכי, מצידו של אדם שפגע ברעהו מבלי משים, כאשר כל הנדרש ממנו ועפ"י מצוות הדין הוא עצירת רכבו, והושטת עזרה למי שבאשמתו נפגע, שלא לדבר על הציווי המוסרי של 'לא תעמוד על דם רעך', ועל אחת כמה וכמה רעך זה שהיית אשם בפציעתו".

ב ע.פ. 7159/98, 7268/98 פלוני נ. מדינת ישראל פד"י נ"ג (2) 632 מדגיש בית המשפט את מטרתו המרכזית של סעיף 64 לפקודת התעבורה והיא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על ידי נהג הנמצא במקום וזאת על מנת לשמור על גופו ועל חייו של הנפגע.

ראה לעניין זה המ' 902/79 סרטני נ. מדינת ישראל פד"י ל"ג (3) 521 עמ' 522 וכן ע.פ. 66/88 מדינת ישראל נ' אפרתי פד"י מ"ג (1) 847 בעמ' 853.