נדלר נ' עיריית תל אביב

פסק דין

התובע טוען לנזקים, שנגרמו לרכבו, בעקבות הצתה בפח אשפה עירוני שהוצב על מדרכה, בסמוך לרכבו החונה, לצורך ריקונו בשעות הבוקר.

נזקיו של התובע הועמדו על סך של 9,177 ₪, הכוללים את עלות ההשתתפות העצמית (1,257 ₪) הכרוכה בהפעלת הפוליסה, התייקרות הפרמיה לשלוש שנים הבאות (3,600 ₪), אובדן שלושה ימי עבודה (4,020 ₪) והוצאות משפט (300 ₪).

ייאמר מיד, כי עיקר נזקיו של התובע לא הוכח במסמכים כנדרש. כך, לא הוכח הפסד שכר בגין אובדן ימי עבודה ולא התייקרות הפרמיה.

על הפרק, אפוא, אך ורק חיוב ההשתתפות העצמית בה נשא.

שאלת האחריות מתייחסת, אפוא, לנזק מצומם בסך של 1,257 ₪.

בתובענה, שהוגשה על נזק והוכח בה, כי הנזק נגרם עקב אש, על בעל המיטלטלין מהם יצאה האש להוכיח, כי לא היתה מצדו התרשלות (סעיף 39 לפקודת הנזיקין, נוסח חדש).

מפקח העבודה במחלקת התברואה אצל הנתבעת העיד, כי פחי האשפה מפונים מחוץ לביתני האשפה של הבתים ברחוב. פינוי זה מבוצע על בסיס יומי שגרתי, החל מהשעה 03:00 לפנות בוקר. משעה זו, מוזזים פחי האשפה אל שפת המדרכה והם מונחים שם עד לשעה 05:00-06:00 בבוקר, שאז מרוקנים הפחים על-ידי משאיות איסוף האשפה של העירייה.

ההצתה התרחשה, אפוא, בפרק הזמן בו מוצבים הפחים מחוץ לחדרי האשפה, בהמתנה למשאית האיסוף. פרק זמן זה נמשך כשעתיים לערך. באותו משך זמן, חשופים כלי הרכב החונים בסמוך, וגם עוברי האורח הנעים בסביבה לסיכוני אש באופן מוגבר, ביחס ליתר השעות בהן הפחים מונחים במקומם.

נוהג זה של הנתבעת נמשך שנים ללא הפרעה, הגם שביחס אליו נוצרת אי נוחות מסוימת לעוברים ושבים, ללא זיקה לאירוע ההצתה.

בתי-המשפט התמודדו בעבר עם שאלה זו של הרמת הנטל מצד תופס מיטלטלין שהוצת ובנושא זה הובעו דעות שונות.

פסקי-הדין השונים, שהונחו בפני, אינם מסייעים להכרעה כאן שכן, השופט שנהב (תא (ת"א) 29035/04 אי.סי.אי טלקום בע"מ נ' אגודת אכסניות נוער בישראל) קבע את אחריותה של אגודת האכסניות בשנת 2005 לנזקי אש שפרצה בפח אשפה בחניון אורחים במקום שהיה אמור להיות שמור. במקרה אחר, שבו נקבעה אחריות (השופטת שלו בתיק תק (אשד') 138/08 בוזגלו שמעון-ניר נ' עיריית אשדוד) מדובר היה במכולה, שנועדה לאסוף חומרים דליקים.

לעומת זאת, קיימת קביעה עקרונית בע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ, לפיה אי נקיטת אמצעי זהירות כנגד הצתה בנסיבות רגילות אינה עולה כדי רשלנות. ראה לעניין זה את דברי כב' השופט תיאודור אור בעמוד 872, סעיף 9 לפסק הדין. בהסתמך על כך, סבורני, כי התנהלות הנתבעת, כפי שנמסרה בעדות ביחס לאיסוף האשפה עומדת בנטל להוכיח, כי לא התרשלה. לפיכך, התביעה כנגדה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הדחייה בסך של 500 ₪.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: