נדיר(אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

השופט ד"ר אחיקם סטולר

א.כללי

1.לפנינו ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת איטה נחמן) בת.פ 2923-07, לפיו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות יחד עם נאשם נוסף, כאלד חמאדה (להלן: "חמאדה") בהתפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא חדא לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ובגניבה בצוותא לפי סעיף 384 לחוק בצירוף סעיף 29(ב) לחוק.

2.על המערער הושתו 28 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט קמא הפעיל מאסר על תנאי בן 10 חודשים, שנגזרו על המערער ביום 7.12.00 בת"פ 8356/99 (שלום ת"א), ושהוארך בתאריך 7.5.06 בת.פ 9974/03 (שלום ת"א), אותם ירצה המערער במצטבר, כך שהמערער ירצה 38 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הוטלו על המערער 18 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, 5,000 ש"ח קנס או 50 ימי מאסר תמורתו, וחויב בתשלום פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח למתלוננים.

3.חמאדה נידון למאסר בפועל למשך 22 חודשים, אשר ירוצו במצטבר לכל מאסר אחר, ל- 18 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, 5,000 ₪ קנס או 50 ימי מאסר תמורתו, וכן חויב בתשלום פיצוי בסכום של 5,000 ₪ למתלוננים. ערעור שהגיש כלפי חומרת העונש בלבד לבית משפט זה – נדחה בעפ"ג 17270-02-12.

ב.כתב האישום

1.על פי כתב האישום, ביום 22.5.07 בשעה 22:44 (כתב האישום תוקן ידנית במהלך הדיון ביום 20.5.08. כאשר בתיקון שונתה שעת ביצוע העבירה מ- 23:44 ל- 22:44), התפרצו המערער וחמאדה בצוותא חדא לדירה ברחוב קאפח 7 בראשון לציון (להלן: "הדירה"), בה מתגוררים נירה וטורי איפרגן (להלן: "נירה"); משה וטורי, בנה של נירה (להלן: "משה"), ויעקב וטורי, בעלה של נירה (להלן: "יעקב"), בכך שנכנסו לדירה באמצעות פתיחת הדלת הראשית בדירה על ידי מפתח מתאים, בכוונה לבצע גניבה.

2.לאחר שפרצו לדירה גנבו המערער וחמאדה ביחד מהדירה רכוש לפי הפירוט הבא: זוג עגילי זהב, 3 חישוקים, שרשרת זהב דקיקה, בושם מסוג "הוגו", וארנק. המערער וחמאדה הואשמו גם בכך שגנבו מהדירה כספת בצבע אדום השייכת לשלמה ליכטשטיין (להלן: "שלמה"), שהכילה כסף מזומן בסך 50,000 ₪, 1,500 יורו, כ- 2,000 דולר, 4 פנקסי שיקים, שיק אחד חתום על שם בת שבע חזן, חברתו של שלמה, וטבעת זהב בצורת חמסה (להלן: "הרכוש").

ג.הכרעת הדין

1.בהכרעת הדין ניתח בית המשפט קמא בהרחבה את האירוע המתואר בכתב האישום. מטעם המאשימה העידו השוטרת רס"ר אורלי ארמה, נירה, יעקב ושלמה והודעתו של משה (ת/1) הוגשה בהסכמה ללא חקירתו. מטעם ההגנה העידו המערער וחמאדה, אסף נדיר, בנו של המערער, ויובל סקנדריון.

2.בית המשפט קמא ציין, כי בישיבת ההקראה מיום 13.12.07 הודה המערער כי היה בבניין (להלן: "הבניין") שבו נמצאת דירתם של נירה ויעקב (להלן: "הדירה") בטווח השעות שצוין במצלמות האבטחה במקום, אך כפר במיוחס לו בכתב האישום.

3.מעדות השוטרת אורלי ארמה (להלן: "השוטרת ארמה") עולה, שהיא הגיעה למסקנה, כי המערער וחמאדה הם שביצעו את העבירות, כיוון שבעת שצפתה בקלטות האבטחה שנלקחו מהבניין בו בוצעה הפריצה, נכח עימה שמעון רז, רכז מודיעין, אשר זיהה את המערער ואת חמאדה. לדבריה, המערער טען כי אורחים ביקרו בביתו עד השעה 23:00 – 24:00, אך הוא לא הציג כל הוכחה לכך. המערער זיהה עצמו בסרטון האבטחה של הבנין (להלן: "סרטון האבטחה") אך הוא לא זיהה את מי שהיה עימו. עוד מסרה כי על פי דבריהם של נירה, יעקב ומשה, השעה המופיעה בסרטון האבטחה היא מאוחרת בשעה מהשעה האמיתית. השוטרת ארמה מסרה, כי הרכוש שנגנב לא נמצא וכי לא הייתה התאמה בין טביעות האצבע של המערער לטביעות האצבע שנמצאו בדירה. עוד העידה השוטרת ארמה, כי זירת האירוע לא צולמה וכי לא נחקרו חבריו של משה שנכחו בדירה באותו ערב. כן הוסיפה כי בדירה לא היו סימני פריצה. השוטרת ארמה אף העידה כי צפתה בסרטון האבטחה בטווח שעות מסוים בלבד ולא בכל אותו יום בו אירע האירוע. לדבריה, נירה זיהתה את השקיות כשצפתה בסרטון האבטחה, אך לא מסרה שזיהתה את הנאשמים עצמם.

4.נירה העידה כי בחג שבועות 2007, מועד הפריצה לביתה, היא יצאה עם בעלה יעקב ובנותיה לחופשה בנהריה. לחופשה הצטרפה בתו של המערער, שהיא חברתה הטובה של בתה של נירה. לאחר שהייה של 3 לילות בבית מלון אחד, החליטו בני המשפחה להאריך את החופשה ולעבור לבית מלון אחר. במהלך החופשה, המערער התקשר ליעקב מספר פעמים ודרש בשלומם ושלום הילדות. בעת החופשה נשאר בדירה משה, בנה בן ה- 19 של נירה. בערב החג יצא משה מהבית לארוחת החג אצל חברתה של נירה בסביבות השעה 20:00 וחזר בשעה 23:00 לערך.

כשמשה חזר לדירה הוא הבין, כי דלת הבית אינה נעולה ומיהר לעדכן אותה, וציין כי ראה שקית על הרצפה אשר לא הייתה שם קודם לכן. כמו כן, הוא ציין שאינו מוצא את ארנקו ובקבוק בושם (שנמצא לאחר מכן). לדבריה, כשהם חזרו לביתם בסוף החופשה הבית נראה במצב רגיל, ללא כל דברים מיוחדים, להוציא תליון שלא ענדה זמן רב, שהיה מונח על מיטתה. נירה סיפרה בעדותה כי מספר חודשים לפני צאתם לחופשה, הפקיד שלמה בידיה כספת עם כסף למשמרת בעת שיצא לטיול. את הכספת היא הניחה במדף בארון, לפני צאתם לחופשה היא התקשרה לשלמה וביקשה ממנו לקחת את הכספת, כיוון שהם יוצאים לחופשה, אך שלמה אמר לה כי אין מבחינתו בעיה שהכספת תישאר אצלה. עוד העידה נירה, כי יומיים לאחר שחזרו מהחופשה, כשהחלה לפרוק את המזוודות, היא נכנסה לחדר הארונות ורק אז הבחינה, כי החדר "הפוך". כן העידה ששקית בהירה שעטפה את הכספת, שחלקה הפנימי בצבע שחור, נעלמה אף היא. לדבריה, הכספת לא הייתה במקום, ומשכך היא דיווחה לשלמה והוא אמר לה להזמין משטרה. בנוסף, ציינה נירה כי כשהחלה בסידור המזוודות היא הבחינה שעל השטיח בחדר האמבטיה מוטל זוג מפתחות של הבית, ששכפלה שבועיים קודם לכן, ולא הבינה כיצד הגיעו לשם. מיד לאחר מכן היא ניגשה לתחנת המשטרה והגישה תלונה. יומיים לאחר מכן פגש בעלה דייר אחר בבניין, שהינו חבר בוועד הבית, שעדכן אותו כי בבנין מופעלות מצלמות אבטחה ואפשר לבדוק אותן. לדבריה, כאשר ישבה לצפות בסרטון האבטחה יחד עם בעלה יעקב, בנותיה ואיש הוועד, אמרה לה בתה כי היא מזהה אדם שדומה לאבי חברתה, הוא המערער, אך נירה לא האמינה כי המערער הוא אכן אותו אדם שפרץ לדירתה. לדבריה, כעבור חודש לערך, משהסקרנות קיננה בליבה, היא צפתה שוב בסרטון האבטחה וזיהתה בוודאות את המערער, אך לא עשתה עם כך דבר כיוון שלא ידעה כיצד לבשר לבתה שאבי חברתה, אותו הכירה בעצמה, הוא האדם שחשוד במעשה.

בעדותה בבית המשפט, לאחר שצפתה בסרטון האבטחה, זיהתה נירה את המערער ואדם נוסף המחזיק בשתי שקיות, כאשר אחת מהשקיות היא השקית אותה זיהתה כשקית שעטפה את הכספת שמסר לה שלמה למשמורת. את השקית השנייה זיהתה נירה כשקית שחסרה בביתה וטענה כי כמעט ולא ניתן למצוא שקית כזו כיום.

לדבריה, היא צפתה בסרטון האבטחה ולאחר מכן התקשרה לשוטרת ארמה ואמרה לה כי ברשותה סרטון האבטחה מיום האירוע.

בית המשפט קמא ציין כי בהודעתה במשטרה טענה נירה, כי השקית בה הייתה הכספת היא אפורה בהירה, אטומה וצבעה הפנימי שחור, אך דבר היות השקית שחורה מבפנים לא צוין ע"י נירה במשטרה, אלא רק שהשקית אפורה אטומה (עמ' 47 לפרו').

5.שלמה ליכטשטיין, בעל הכספת, העיד כי הוא עובד כרכז סיור במרחב יפתח של המשטרה. לדבריו, הוא קשור בקשר ידידות רב שנים עם נירה ולכן הרגיש בטוח להפקיד בידיה למשמרת כספת אדומה, כאשר יצא לנופש. שלמה ציין כי הכספת הייתה עטופה בשקית ניילון אפורה. הוא ציין כי הכספת הכילה 50,000 ש"ח, 2,000 דולר, 1,500 אירו, טבעת זהב גדולה עם חמסה, ניירת, שיק פתוח וחתום ע"ש החברה שלו וארבעה פנקסי שיקים. לאחר שנירה התקשרה אליו לדווח על הפריצה והגניבה, הוא הגיע לביתה וראה על המיטה חלק מהמנעול של הכספת, מזכרת מאמה של נירה ובקבוק בושם ומיד לאחר מכן הם ניגשו לדווח במשטרה. לדבריו, מלבד נירה איש לא ידע על הכספת או על תוכנה וגם היא ידעה רק על תוכנה באופן כללי ולא לפרטי פרטים. עוד ציין, כי הינו שוטר מזה 24 שנים, אשר מעצם תפקידו נכח בזירות פריצה פעמים רבות. הוא זיהה את השקית שעטפה את הכספת, בידי המערער וחמאדה, אך לא ציין בהודעתו דבר באשר לשקית משום שלא נשאל על כך ולטענתו מדובר בסוגיות שצריכות להגיע מעבודת מחלקת החקירות. שלמה סיפר, כי כאשר נכנס לביתם של נירה ויעקב הוא ראה בלגן על מיטתה של נירה, עליה היו חלק ממנעול הכספת ותליון, אשר הבין כי היה שייך לאמה ונראה לו כי מדובר בבלגן של אדם המתגורר בבית. לדבריו הוא לא מסר את המנעול שראה על המיטה למשטרה, כיוון שראה שמז"פ לוקחים עימם משהו ולא רצה לגעת בזה. לדבריו, כל מחדל של חומר ראייתי שלא נאסף אינו באחריותו, אלא באחריות האחראים על החקירה של האירוע. בחקירתו החוזרת העיד כי המנעול אשר היה על המיטה היה שייך לכספת שלו שנגנבה.

6.יעקב וטורי, בעלה של נירה, סיפר כי לאחר שצפה בדיסק מצלמות האבטחה מיום האירוע הוא זיהה שני חשודים אשר נכנסים לבניין ללא שקיות ויוצאים ממנו עם שתי שקיות. עוד העיד כי נירה זיהתה את השקיות, כיוון שאחת מהן ניתנה לה על ידי אמה ומאחר ומדובר בשקית עם ציורים מיוחדים. את השקית השנייה זיהתה נירה כזו אשר בה הייתה הכספת שהופקדה בידיה על ידי שלמה. לדבריו, הוא מכיר את המערער באופן שטחי לאורך שנים רבות וכי בתו של המערער היא חברה טובה של בתו. עוד העיד, כי מפגשיו עם המערער היו אקראיים, וכי בעת ההתפרצות לדירתם הם שהו בנופש ומשהחליטו להאריך את הטיול התקשר אליו המערער פעמיים, כאשר בפעם הראשונה סיכמו על המשך טיולה של בתו עימם. בפעם השנייה אמר לו המערער כי בכוונתו להזמין את בתו שתבוא עימם כאשר הם (בני משפחת המערער) ייסעו לחופשה. לדבריו, הוא לא זיהה בתחילה את המערער בקלטות ולכן לא אמר לשוטרת כי הוא מזהה או מכיר אותו. את הזיהוי הוודאי עשה רק לאחר שהתקשרו אליו מהמשטרה להודיע כי המערער הוא אחד החשודים שנראים בצילומים וכי תפסו אותו. לדבריו, אומנם התמונה ברורה מאוד בצילומים, אך כיוון שלא האמין שמהערער הוא זה אשר פרץ לדירתו, כלל לא קישר בין התצלומים אליו. לטענתו, הוא לא יודע מה היה בכספת שהפקיד שלמה בידי נירה, אך ידע כי הופקדה כזו למשמורת וראה את נירה מחביאה בחדר הארונות כספת קטנה בצבע אפור כסוף. לדבריו, לא סביר שיישן במיטה ולא ירגיש חלקי ברזל במיטה וכלל לא ידע שנמצא במיטתו חלק מהמנעול של הכספת שהופקדה. כן העיד יעקב, כי טרם הפריצה לביתם נעלם מפתח הבית וזה נמצא לאחר מכן בחדר האמבטיה. את המפתח וחלקי המנעול הוא לא מסר לחוקרי המז"פ, משום שלא ביקשו ממנו ומפני שהוא לא חשב על זה באותו רגע. עוד הוסיף, כי את בקבוק הבושם של הבן משה הם מצאו מאוחר יותר וכאשר חזרו מהחופשה דלת הכניסה לדירה לא הייתה נעולה. בתשובותיו לשאלות בית המשפט ציין, כי מלבדו ומלבד נירה ושלמה איש לא ידע על הימצאות הכספת בביתו.