נדחתה תביעת מאבטח במועדון לפיצויים בגין מעצר שווא

מבוא

1.         התובע, יליד 1976, שהיה אלוף ישראל וחבר הנבחרת הלאומית בקארטה, שימש בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה כמאבטח במועדון "הזום" בתל אביב וזאת מטעם חברת השמירה "עוצמה".

2.         התובע טוען כי הינו זכאי לפיצויים בגין מעצר שוא שעצרה אותו המשטרה ובגין כתב אישום, שלא היה מקום להגישו, שהגישה נגדו ואשר הסתיים בזיכויו המוחלט.

ואלה העובדות הנוגעות לעניין:

3.         ביום 26.9.98 בשעה 04:00 או בסמוך לכך ארעה קטטה במועדון. בסופו של יום נמצא אחד מבאי המועדון בשם תומר נדטו  חבול בראשו ונזקק לטיפול רפואי. המשטרה שהגיעה למקום זימנה שלושה מאבטחים לחקירה וביניהם את התובע, ועצרה אותם. התובע הוחזק במעצר כ - 24 שעות והובא בפני שופט לשחרור.

4.         ביום 9.7.00 הוגש נגד שלושת המאבטחים כתב אישום ובו ייחסה להם המדינה עבירה על סעיף 380 + 382 (א) ו - 379לחוק העונשין התשל"ז - 1977, שעניינם תקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות.

5.         כנגד התובע נטען כי השתמש והכה את תומר במכשיר קשר וכי בעט ברגלו של חברו של תומר, אלעד לוי, והפילו על הרצפה.

6.         התברר כי תומר נדטו היה שוטר מג"ב אשר הציג עצמו ככזה במהלך הקטטה.

7.         לטענת התובע ניגש אל חבורת צעירים שהשתוללה במועדון על מנת להפריד ביניהם ולהוציאם מהמועדון. לטענתו בעת היציאה החוצה נזרקו לעברו ולעבר המאבטחים הנוספים בלוקים והמתלוננים (היינו תומר ואלעד) ניסו להלום במאבטחים והוסיפו להתפרע.

8.         מנגד טענו המתלוננים כי הבחינו בקטטה במועדון ותומר מתוקף היותו שוטר ניסה לגשת אליהם ולהפריד. בשלב זה הגיעו המאבטחים והחלו מכים בהם. לטענת תומר לא עזרו הסבריו לפיהם כל כוונתו הייתה להפריד בין הניצים והוא חטף מכות מהתובע וממאבטח נוסף.

9.         המתלוננים מסרו עדויות במשטרה וכך גם התובע ושני המאבטחים הנוספים. בתיק המשטרה מצוי היה דו"ח סייר שהגיע למקום ובו נרשמו פרטיהם של עדים נוספים לאירוע. עדים אלו לא נחקרו.

10.        ביום 17.1.00 כ - 15 חודשים לאחר האירוע ערכה המשטרה עימות בין המתלוננים לבין המאבטחים והתובע ביניהם. מתוך העימות עולה כי המתלוננים מזהים את המאבטחים לרבות התובע כמי שהיו מעורבים במעשה האלימות נגדם.

11.        מעדויות המאבטחים וכן מדבריהם בעימות עולה כי לטענתם המתלוננים הם שתקפו אותם והתפרעו במועדון ומחוצה לו. מתוך עדותו של אחד המאבטחים (זוהר עפרוני) עולה כי אכן היה שימוש בכוח מצד המאבטחים. מעדותו של התובע עולה כי הוא קושר עצמו לאירועים האלימים הגם שהוא מכחיש שעשה שימוש במכשיר הקשר כדי להכות את תומר. הוא אינו שולל כי יתכן שאלעד קיבל ממנו מכה שכתוצאה ממנה נפל בסופו של דבר על הרצפה.

12.        עוד עלה מעדותו של התובע במשטרה כי לאחר שמסר את גרסתו הראשונית לאירועים שב וביקש, תוך כדי מעצרו, להוסיף על עדותו ובעצם הפליל את המאבטח זוהר בכך שמסר כי זוהר עשה שימוש בנונצ'קו כלפי המתלונן תומר. עדות זו כאמור ניתנה לאחר שנגבתה עדותו הראשונה אשר בה לא טרח לספר את הדברים. משנשאל מדוע לא סיפר זאת בראשונה השיב כי לא רצה לסבך את זוהר אך לבסוף ולאחר שהמאבטח השלישי, גיא סבג , שוחח איתו במעצר, החליט לספר את האמת. ראה הודעתו השניה מיום 26.9.98 בשעה 17:30.

13.        חשוב לציין כי בסופו של יום כאשר נדרש המתלונן תומר להתייצב לחקירה בבית המשפט, במסגרת ההליך הפלילי, לא הגיע למתן עדותו הגם שהדיון נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר למשטרה להביאו. כפי שעלה בעדויות שבפניי, חזר תומר בתשובה ולא היה לו יותר עניין בניהול ההליך.

טענות התובע

14.        התובע טוען כי המשטרה פתחה נגדו בחקירה נוכח "סולידריות" כלפי המתלונן תומר שהינו שוטר. זאת כאשר בהמשך ניהלה חקירה רשלנית ולא בדקה את הממצאים ביסודיות.

15.        התובע טוען כי לא היה מקום לעצרו שכן מסר גרסתו ובה דחה את כל הטענות נגדו. התובע התייצב לחקירה לאחר שהוזמן ולא הייתה כל סיבה לעוצרו בשלב זה של החקירה.

16.        כך גם לא היה מקום להגיש נגד התובע כתב אישום שכן לא היה בראיות די כדי לבסס הרשעה. לטענתו היה על המדינה לשקול את משקלן הלכאורי של הראיות שבתיק קודם להגשת כתב האישום וזאת בהתאם לסעיף 62 לחסד"פ, התשל"ד - 1974.