נדחתה תביעת לשון הרע שהוגשה נגד עיתון הארץ

מבוא

1. בפני תביעת לשון הרע אשר הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר, בגדרה נתבע פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.
2. נושא התביעה הינו מאמר שפורסם בעיתון "הארץ" ביום 5.12.10, פרי עטו של הנתבע, הנושא את הכותרת "קתרינה של נתניהו". המאמר, אשר נכתב בעקבות אירוע השריפה בכרמל, עסק בביקורת על הממשלה בגין הזנחת מערך הכבאות, ונפתח במילים אלו:

" מה זאת בדיוק ממשלה? מה היא עושה שם, כאשר היא מושלת? מה קורה לאחר שחבריה עולים לקומת הישיבות, לתוך מארב הצלמים, טופחים על כתפו של אותו גוץ שחור תלתלים הטורח לעמוד שם תמיד כדי להופיע בחדשות הערב, מתיישבים לאורך שתי גדות השולחן ומצביעים על מה שמתקרא בלשונם "הצעת מחליטים"?...".

3.      לטענת התובע, ראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה, הממונה במסגרת תפקידו על תיחום אזורי הנוכחות של העיתונאים במשרד ראש הממשלה בעת ישיבות הממשלה, והמפקח על הצילומים בכניסה לחדר הישיבות ובתוך חדר הישיבות, אין אדם אחר זולתו שאליו יכול האמור להיות מכוון.  

4.      הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר ב"לשון הרע", ואם כן, האם מדובר ב"עניין של מה בכך". כמו כן חלוקים הצדדים בשאלות הנוגעות לסדרי דין בהליך.

5.      נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 .

האם יש בפרסום משום לשון הרע

6. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן- "חוק איסור לשון הרע"), מגדיר לשון הרע כך:

" לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

2) ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו ;

  (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו"

7.      כפי שנפסק לא אחת, השאלה האם ביטוי מסוים הוא בבחינת לשון הרע היא שאלה פרשנית. עמד על כך כב' הנשיא א' ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 שבו נפסק כי "...יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר".

8.      עוד נקבע בפסק הדין האמור ש" כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע".

9.      כפי שציינה כב' השופטת ד' בינייש (כתוארה אז) בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו (2) 607, בהתאם למבחן האובייקטיבי האמור, נשאלת השאלה " מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו".

10.  בהתאם לאמות מידה אלו, ותוך התייחסות למבחן האדם הסביר, מצאתי שאין מקום לקבוע שיש בפרסום האמור משום לשון הרע, הן מחמת שהתובע אינו מזוהה וקשה לייחס את הדברים האמורים בפרסום אליו, הן מחמת שהדברים עצמם אינם מהווים לשון הרע.

11.  המאמר, כאמור, אינו עוסק בתובע. שמו של התובע כלל לא צוין בכתבה, לא צוין בכתבה גם תפקידו. ספק בעיני האם אכן מתאים התיאור הכללי המובא בכתבה לתיאורו של התובע, והאם הוא מתאים לתיאורו של התובע בלבד, כפי שנטען בכתב התביעה. לכאורה מדובר כאמור בתיאור גופני כללי, העשוי להתאים לתיאורם של רבים המצויים במקום.

12.  קשה להלום שקוראי המאמר ידעו לקשר בין התובע לבין נושא הכתבה, העוסקת כאמור בביקורת נוקבת על תפקוד הממשלה בהקשר של השריפה בכרמל. התובע אינו מוכר לציבור הרחב, בשמו או בתפקידו; לא זו אף זו. לא ברור הקשר בין התובע לבין נושא הכתבה, שהרי התובע אינו קשור בדרך כלשהי לגופים האמונים על שירותי הכבאות או על שירותים אחרים הרלוונטיים לאסון.