נדחתה תביעת חברה לשירותי נקיון ושמירה בגין פירעון שיקים במזומן

1.         רקע עובדתי:

התובעת הינה חברה מאוגדת כדין, שעסקה בעבודות ניקיון, מיגון ואבטחה. הנתבע 4 שימש בתקופה הרלבאנטית לתביעה כמנהל התובעת והיה מבעלי מניותיה. המנהל האחר של התובעת והמחזיק ביתרת המניות היה מר יעקב מאיר (להלן - מר מאיר). התובעת סיפקה לנתבעת 1 שירותי שמירה ונקיון. הנתבעים 2 ו- 3 הינם מנהליה של הנתבעת 1. על חשבון התמורה בגין שירותים אלו מסרה הנתבעת 1 לידי הנתבע 4 שיקים, שנמשכו מחשבונות שניהלה אצל הנתבעים 5-6. השיקים נמשכו לפקודת התובעת. הנתבע 4 פנה לנתבעים 5-6 ופרע אצלם את השיקים במזומן, כאשר - לטענת התובעת - את הכספים שקיבל לא העביר לתובעת.

2.         טענות התובעת:

לטענת התובעת, חובה של הנתבעת 1 לתובעת לא שולם לתובעת. לטענת התובעת שיתפו הנתבעים 1-3 פעולה עם הנתבע 4 במעשיו האמורים לעיל בהם הונה הנתבע 4 את התובעת, ושילשל לכיסו הפרטי את הכספים שהיו מגיעים לתובעת. התובעת טוענת, כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל פניה של הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי, בהיותם אלו שמסרו את השיקים לידי הנתבע 4 מתוך ידיעה שהשיקים לא יגיעו לידי התובעת.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים 5-6 פרעו את השיקים במזומן מבלי שבדקו את חתימות ההסבה על גבם של השיקים, דבר שאסור היה להם לעשותו.

הנתבע 4 לא הגיש כתב הגנה, ולפיכך ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

התובעת הגיעה להסכם פשרה עם הנתבע 5, ולהסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

3.         טענות הנתבעת 1-3:

הנתבעים 1-3 טוענים, כי חובה של הנתבעת 1 לתובעת נפרע במלואו בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת 1 לפקודת התובעת ונפרעו. אין זה מעניינה של הנתבעת 1, כיצד נפרעו שיקים אלו. אין הנתבעים 1-3 מצויים בסוד העניינים שבין מנהלי התובעת, ולכן אין הם אחראים לאופן בו נפרעו השיקים על ידיהם או על ידי מי מהם. טענת התובעת בדבר שיתוף פעולה בין הנתבעים 1-3 ובין הנתבע 4 מוכחשת על ידי הנתבעים 1-3 מכל וכל.

4.         טענות הנתבע 6:

הנתבע 6 טוען, כי לא סיפק שירותים בנקאיים לתובעת ואין ביניהם כל יחסי בנק-לקוח. הנתבע 6 פעל בהתאם להוראות הנתבעת 1, שהיתה הלקוחה שלו.

5.         סמכותו של מר מאיר להגיש התביעה בשם התובעת:

בכתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבע 4 ומר מאיר היו מנהליה ובעלי המניות של התובעת, וכי בישיבת הנהלה של התובעת מיום 11.3.98 הוחלט, כי חתימת שניהם בתוספת חותמת של התובעת יחייבו את התובעת. נטען על ידי הנתבעים, כי יפוי כח מטעם התובעת, החתום באופן שכזה, לא צורף לתיק, ועל כן דין התביעה להידחות משום שהוגשה שלא כדין. בתשובה לטענות אלו משיבה התובעת, כי היא מוסמכת להגיש את התביעה באמצעות מר מאיר, וזאת בהתאם להסכמת הנתבע 4, אשר הסמיך את מר מאיר לשכור שירותי עורך דין בנוגע להליכים משפטיים של התובעת. הכוונה למסמך שצורף כנספח יד לתצהיר עדותו של מר מאיר, החתום על ידי המשיב 2 (להלן - מכתב ההסמכה). במסמך זה, מיום 16.12.98, נאמרו הדברים הבאים:

"לכבוד

מר מאיר יעקב

במסירה אישית

אני הח"מ, שמואל וייס, ת.ז. _________, מאשר בזאת כי אני מסכים כי הטיפול בעניינים המשפטיים של החברות בשור מיגון אבטחה ואחזקה (1996) בע"מ, ח.פ. 6-22738-51, ... וכן בענייני המיסוי, לרבות מס הכנסה ומע"מ יטופלו על ידי רואה חשבון ועו"ד, לפי בחירתך ..."

התובעת טוענת, כי מסמך ההסמכה מקנה למר מאיר את הסמכות להחליט בשמה של התובעת על הגשת התביעה וליפות כוחו של עורך דין להגיש התביעה בשמה של התובעת.

נראה, כי במקרה זה הצדק עם הנתבעים, ואכן התביעה הוגשה שלא כדין, וממילא יש לדחותה. מסקנתי זו נובעת מהפירוש הסביר, שיש לתת למכתב ההסמכה. מכתב ההסמכה נחתם על ידי הנתבע 4 ביום 16.12.98, בעת שמר מאיר סבר שהכל מתנהל כשורה, וטרם נודע לו דבר ההונאה שהונה הנתבע 4 את התובעת ואת מר מאיר, כנטען בכתב התביעה. מנסיבות אלו ברור, שאומד דעתם של הצדדים בכל הקשור למכתב ההסמכה, היה הסמכה שנתן הנתבע 4 לשותפו בניהול התובעת ובבעלות בה, מר מאיר, לנהל את ענייניה המשפטיים השוטפים של התובעת, ובכלל זה את ענייני המס שלה. כך גם נראה מלשונו של מסמך ההסמכה עצמו. לא נראה, שכוונת הנתבע 4 בחותמו על מכתב ההסמכה היתה להעניק ליעקב סמכות בלעדית להחליט על הגשת תביעות משפטיות בשם התובעת, גם אם אלו חורגות מניהול ענייניה השוטפים של התובעת. יתירה מכך, בוודאי שלא ניתן לאמוד את דעת הצדדים, ולפרש את מכתב ההסמכה, שנחתם על ידי הנתבע 4, כמקנה למר מאיר סמכות לפעול נגד הנתבע 4 עצמו ולהגיש תביעה בשם התובעת נגדו.

משכך הם פני הדברים, ולאור הפרשנות הראויה שיש ליתן למכתב ההסמכה, כמפורט לעיל, ברור שמר מאיר לא היה מוסמך להחליט בעצמו על הגשת התביעה בשם התובעת. לפיכך, יפוי הכח שניתן לב"כ התובעת, והחתום ע"י מר מאיר בלבד, אינו מקנה לעורך הדין סמכות להגיש תביעה בשם התובעת ולהופיע בשמה בבית המשפט. חתימתו היחידה של מר מאיר על יפוי הכח בניגוד להחלטה בדבר צורך בחתימת הנתבע 4 ומר מאיר יחדיו על מנת לחייב את התובעת עומדת בניגוד לאמור במסמכי היסוד של התובעת ובניגוד להחלטותיה, ואין בה כדי להוות חתימה מספקת בשם התובעת.

תביעה זו הינה תביעה, שרוצה להגיש אחד מבעלי מניותיה של חברה, התובעת, בשם החברה. לאור הנתק שבין מנהלי החברה, הנתבע 4 ומר מאיר, אין אפשרות להגיע להחלטה חוקית של החברה בדבר הגשת התביעה. בנסיבות אלו פתוחה הדרך בפני מי שמבקש לתבוע בשם החברה להגיש תביעה נגזרת, אך לשם כך יש לנקוט בהליכים הקבועים בסעיפים 194-198 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. מר מאיר לא נקט בהליכים מוקדמים אלו בהגישו את התביעה בשם התובעת. ועל כן יש לדחות את התביעה.

יצויין, כי במהלך הדיון בתיק לא הובאה בפני כל ראיה בדבר היותו של מר מאיר מנהל יחיד של התובעת, אלא נטען במפורש בכתב התביעה, כי רק חתימות שני המנהלים, מר מאיר והנתבע 4, בצירוף חותמת החברה יחייבו את החברה. הטענה בדבר היותו של מר מאיר מנהל יחיד בחברה הועלתה לראשונה בתצהיר עדותו של מר מאיר, ולא נזכרה כלל וכלל בכתב התביעה. גם בכתב סיכום טענות התובעת היא זנחה טענה זו, ורק בסיכומי התשובה שהגישה שבה והעלתה אותה.