נדחתה תביעת אם לביטול העברת דירה לבנה- לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת

1.                   מבוא:

בפני תביעתה של אם (פלונית, להלן: " התובעת" או " האם" לפי העניין וההקשר)  ילידת 1920 כבת 85 עת הגשת תביעתה, כנגד שניים מילדיה. תביעה זו הוגשה בראשית ע"י  ארבעה מילדיה של התובעת, ואולם לאחר הערת ביהמ"ש בעניין, תוקן כתב התביעה באופן שהאם היא התובעת היחידה. בתביעתה עותרת האם להורות לבנה הנתבע 1 (אלמוני, להלן: " הנתבע") להשיב לבעלותה את הדירה שהועברה ממנה אליה ועל שמו, ואשר בה היא מתגוררת. כן עותרת התובעת להורות כי בנה הנתבע 1 ישיב לה כספים שנטל ממנה לטענתה שלא כדין, וכן לחייב אותו ליתן פירוט אלו כספים הוצאו על ידו מחשבונה השוטף של האם.  עוד טוענת האם, כי בתה הנתבעת 2 (אלמונית, להלן: " הנתבעת") לוותה ממנה לטענתה סך של 55,000 ש"ח אותם לא השיבה ולפיכך היא מבקשת להורות כי הנתבעת 2 תשיב את דמי ההלוואה בצירוף ריבית והצמדה כדין.

2.         טענות התובעת - בתמצית:

התובעת היא אם לעשרה ילדים,  התאלמנה בשנת 1981, ושכלה את אחד מילדיה במלחמות ישראל , והיא מתקיימת בין השאר מקצבה המועברת לידיה ממשרד הבטחון. מאז התאלמנותה, סעדו אותה ילדיה וטיפלו בה לפי הצורך, לסירוגין, כל אחד לפי זמנו ויכולתו.  הקשר בין הבן הנתבע לאם התהדק רק בשנים האחרונות, שאז הרבה לבקרה,  והחל גם לטפל בענייניה הכספיים, והיא נתנה בו אמון מלא כי הוא עושה כן למענה לטובתה וממניעים של דאגה לשלומה.

חודשים ספורים טרם הגשת התביעה התגלה לתובעת, לדבריה, כי הבן הנתבע ניצל את קרבתו אליה ואת אמונה בו, והעביר על שמו רכוש שלה וכן נטל כספים שלה לעצמו.

האם טוענת כי הבן הנתבע, הוציא מחשבונה בבנק הפועלים סניף קרית מוצקין, סך של 100,000 ש"ח, וכן סכום דומה שנמסר לו (בדולרים), למשמורת עבור האם, שלא הועברו לידי האם ונשארו אצלו.

לטענתה, הנתבע גם משך כספים מחשבונה באופן שוטף, וכל זאת שלא בהסכמתה ותוך ניצול חולשותיה ובהן שאינה יודעת קרוא וכתוב, שראייתה אינה טובה ותוך שהוא מנצל את אמונה בו.

לדברי התובעת, לאחר שנזקקה לטיפול רפואי גילתה, באמצעות ילדיה האחרים, כי אין כסף בחשבון הבנק שלה וכי "האחים גילו כי הנתבע העביר את הדירה שהיתה רשומה על שם האם ורשם אותה על שמו בלבד" (סעיף 15.ה. לכתב התביעה).

3.         כן טענה האם כי הבת הנתבעת לוותה ממנה סך של 55,000 ש"ח אותם לא השיבה (סעיף 28 לכתב התביעה).

4.         טענות ההגנה מטעם הנתבע 1 - בתמצית:

הנתבעים, התגוננו יחדיו.

הנתבע כפר בכל טענותיה של האם. לטענתו, הוא הקפיד לעמוד בקשר עם האם, לטפל בה ולסעוד אותה, וכך נהג כלפיה כל השנים.

לדבריו של הנתבע, עד לחודש אפריל 2001 לא היתה לו נגיעה או שליטה במתרחש בחשבונות הבנק של האם. למעשה, לדבריו, עד לשנת 2000 הופקד על ענייניה הכספיים של האם הבן י. (להלן: " י.").    י. טיפל בענייני האם, כנטען, באופן עצמאי ומבלי לשתף את יתר אחיו, תוך שהוא פועל במרמה כלפי האם ומזייף מסמכים. האם פעלה כנגד י. להשבת כספיה ובלמה נסיון של י. להוציא ממנה את דירתה. 

משנת 2000 ועד לחודש מרץ 2001 טופלו עניינים אלה ע"י הבן  ד. (להלן: " ד."). הנתבע טוען, כי ד. קיבל ייפוי כח  מהאם לטיפול בענייניה הכספיים, וערך בדיקה, שתוצאותיה הראו שהבן י. גזל את האם, ובעקבות הברור נערך הסכם פשרה בין האם לבין הבן י. על פיו שילם י., לאם, סך של 100,000 ש"ח לסילוק טענותיה כלפיו.  סכום זה המיר ד., לפי בקשת האם, לדולרים, שהועברו לידי האם לצורך ממון  נסיעתה לארה"ב ביחד עם חלק מילדיה.

בחודש מרץ 2001 נתגלע סכסוך בין האם לבין הבן ד. וכתוצאה מכך ביטלה האם באמצעות עו"ד את ייפוי הכח שנמסר לו. ממועד זה ואילך טוען הנתבע, עשה הוא ככל שביכולתו לסייע לאם בנהול ענייניה, לפי בקשתה ומכח ייפוי כח שניתן לו (בחשבון בבנק לאומי), באופן ענייני וכשלנגד עיניו עומדים צרכיה של האם וטובתה. כל סכום שהוצא מן הבנק  לטענת הנתבע, היה בידיעתה, באישורה ולצרכיה של האם בלבד.

5.         לדברי הנתבע, היחסים בינו לבין האם התהדקו והוא הרבה לבלות איתה, ביחד עם משפחתו, לרבות ביציאה לחופשות בארץ ובעולם, לבקשתה ולהנאתה הרבה. בחודש אפריל 2001, לאחר חופשה מהנה עם הנתבע ובני משפחתו, החליטה האם לתת לו, ביוזמתה ומרצונה החופשי, את דירתה במתנה.  כדי להוציא את החלטתה לפועל, פנתה האם לעו"ד סלמה, וביום 11.4.01 חתמה על הסכם העברה ללא תמורה, לפיו היא מעניקה להנתבע את דירתה במתנה. לצורך זה הפקידה ייפוי כח בלתי חוזר בידיו של עו"ד סלמה להעברת הדירה ע"ש הנתבע. להסכם המכר צורף תצהירה של האם כמו גם תצהירו של הנתבע המאשרים העברת המתנה.  כן נחתם שטר העברת מכר, לאחר שעו"ד סלמה הסביר לצדדים את מהות העסקה עליה הם חותמים ואת תוצאותיה המשפטיות.  העסקה אושרה לרישום ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 10.10.01.

6.         בחודש יוני 2001, החליטה האם לתת לו ולבני משפחתו מתנה נוספת, לאור טיפולם המסור בה ויחסיהם המצויינים. לדבריו, פנתה האם לבנק ומשכה המחאה בנקאית על סך 100,000 ש"ח לפקודתו, ומסרה לו את ההמחאה, מרצונה החופשי . בכך נמסרה המתנה להנתבע והענקתה הושלמה.

7.         כנטען, בחודש ספטמבר 2004, ביטלה האם תחת לחץ של כמה מהאחים, את ייפוי הכח של הנתבע בחשבונה בבנק לאומי. אף על פי כן נותרו הוא והאם ביחסים קרובים, עד שחלק מאחיו שחידשו את קשריהם עם האם והחלו להפעיל עליה מכבש לחצים כי  תחזור בה מהמתנות שהעניקה לו ובעקבות לחצים אלה הוגשה התביעה.

8.         טענות ההגנה מטעם הנתבעת 2 - בתמצית: