נדחתה תביעת אח כנגד אחיותיו לסילוק יד מדירה

1.         התובע והנתבעות הינם אחים. הוריהם התגרשו בשנת 82. אמם המנוחה התגוררה לאחר הגירושין בשכירות מוגנת בדירה ברח' ...  ב... (להלן: "הדירה").

2.         האם הלכה לבית עולמה ב-26/2/99. בענין עזבונה ניתן צו ירושה בספטמבר 99. על פי צו הירושה ירשו את העזבון התובע והנתבעות בחלקים שווים.

            ב-9/06 הובא לידיעת ביהמ"ש שנמצאה צוואה מ-3/10/88, על פיה ירשה את העזבון הנתבעת 1. טרם הוגשה בקשה לביטול צו הירושה, ונכון להיום צו הירושה נותר על כנו.

3.         התובע הגיש תביעה כנגד אחיותיו לסילוק יד מהדירה ולחיוב בדמי שימוש בגין השימוש בדירה.

4.         התובע נישא בשנת 1995 ולו ילד. הנתבעת 1 נישאה ב-2001 ולה 3 ילדים.

            הנתבעת 2 בת 40. לא נישאה. לקתה במחלת הסכיזופרניה במהלך שירותה הצבאי. מאז ועד היום היתה מאושפזת תקופות ממושכות בבתי חולים לחולי נפש במחלקה סגורה (ראו סעיף 19 לתצהיר התובע, ותסקיר פקידת הסעד מ-28/10/01).

5.         הנתבעת 2 העידה בעמ' 96 לפרוטוקול: "בגיל 19... נתגלתה אז המחלה... במאי 88 אושפזתי ל-11 חודשים בבית חולים ..., בינואר 90 אושפזתי ב... 3 אשפוזים... שארכו שנתיים, ב-6/2/94 אושפזתי ב... ש. את אושפזת בשנת 94 והיית מאושפזת ברציפות עד שנת 2002 בבית חולים ...? ת. נכון.  ש. לפני שנת 94 גרת בבית (בדירה נשוא הדיון - י.ג.)? ת. כן.  ש. ממתי גרת בבית?  ת. מאז גיל 6. אני ילידת 66. עוד העידה הנתבעת 2 שהיתה מגיעה מבית החולים לחולי נפש, בו היתה מאושפזת, לביקורים בדירת האם לעיתים עם לינה ולעיתים ללא לינה.

            בתעודת עובד ציבור מ-2/2/03 מדגישה העו"ס של בית חולים ...: "הנתבעת 2 מוכרת למערכת הפסיכיאטרית מ-5 אשפוזים החל משנת 85... במהלך שנות אשפוזה הארוכות נעשתה עבודה שיקומית מאומצת על מנת לקדמה ולהביאה לתפקוד מקסימלי שיאפשר לה להשתלב בקהילה ובמעגל העבודה. במשך השנים היווה ביתה (הדירה נשוא הדיון - י.ג.) של הנתבעת 2 מקום קבוע, בטוח ויציב, אליו יצאה בחופשותיה. לאחר שיפור משמעותי במצבה הנפשי הועברה הנתבעת 2 למסגרת מעון יום לפיה התגוררה בביתה ב... (בדירה נשוא הדיון - י.ג.) ונסעה מדי בוקר לעבודה במועדון תעסוקתי... בתום יום העבודה הגיעה למחלקתנו לקבלת הטיפול התרופתי ולמעקב... היא אינה זכאית לדיור ממשרד השיכון, ובאם תמכר הדירה, סיכוייה לקבלת זכאות לדיור יהיו קלושים ביותר. לפיכך, ביתה של הנתבעת 2 ברח' ... הוא בעל חשיבות עליונה בשיקומה הנפשי".

            פקידת הסעד בתסקיר מ-28/10/01 מציינת: "הבנו (מהנתבעת 2 - י.ג.) כי יחסיה עם... (עם אחותה - י.ג.) מאד טובים, ואילו עם ... (אחיה - י.ג.) אין לה קשר שנים". הנתבעת 2 גם הודיעה לביהמ"ש בעמ' 94 לפרוטוקול: "זה מאד חשוב לי לגור ביחד עם אחותי".

            אשת התובע העידה בעמ' 20: "ש. ממתי היא (הנתבעת 2 - י.ג.) מאושפזת (בבתי חולים לחולי נפש- י.ג.)? ת. מאז שהיא היתה בת 19.  ש. ברציפות?  ת. כן.  ש. בת כמה היא היום? ת. 38. מקרה מאד עצוב".

            העדרה של הנתבעת 2 מהמושכר עקב אישפוזים בבתי חולים לחולי נפש בחלק מהתקופות, גם אם התקופות היו ממושכות, אין בה כדי ללמד על כוונתה של הנתבעת 2 לא לחזור למושכר ולא לראות בו את ביתה. בנסיבות המיוחדות הנ"ל, לא ניתן לשלול את רציפות המגורים של הנתבעת 2 בדירה ממועד רכישת הזכות הנגזרת ע"י האם ועד לפקיעת זכות האם עם פטירתה (השוו: רע"א 44/99 ציפורי נ' מגן פ"ד נ"ה (1) 407).

6.         ב"כ האפוטרופוס הכללי לא נתנה הסכמתה להצעת הבעלים של הדירה (חברת דינר בע"מ) לשלם לצדדים 60,000 $ כנגד פינוי הדירה, שיחולקו בין 3 האחים בחלקים שווים. ב"כ האפוטרופוס הכללי הביעה את החשש שהנתבעת 2, שחלתה במחלת הסכיזופרניה, עלולה להשאר ללא קורת גג, ואין בסכום שישולם לה (20,000 $) כדי לשמש מענה להסדרת מדורה. ב"כ האפוטרופוס הכללי גם סברה שלא ניתן לסמוך על הפתרון שהנתבעת 2 תגור עם הנתבעת 1 בעלה וילדיה במדור חלופי, באשר ספק אם יש לאחיות יכולת כלכלית לרכוש מדור חלופי, ולא ניתן לחזות את מערכת היחסים העתידית בין בעלה של הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2.

            ב"כ האפוטרופוס הכללי סברה: "האינטרס של החסויה (הנתבעת 2 - י.ג.) להלחם על הזכות של הדיירות המוגנת" (עמ' 103 ש' 22-21). עוד הוסיפה ב"כ האפוטרופוס הכללי: "אם התובע לא דייר מוגן - לא יוכל לתבוע סילוק יד... אם יקבע שהוא לא דייר מוגן - דין התביעה להידחות, ולא יהיה מקום להכריע בזכות הדיירות המוגנת של שתי האחיות, מאחר ואין הליך כזה מטעם הבעלים".

7.         נעבור ונבחן האם קמה לתובע זכות לתבוע סילוק יד ודמי שימוש מאחיותיו המתגוררות בדירה.

            הדייר המוגן אינו רוכש זכות בעלות במקרקעין. הדיירות המוגנת אינה מקנה לדייר מעמד לגבי המושכר אלא בתוקף החיסיון מפני פינוי (ראו דברי הנשיא לנדוי בע"א 564/79 רומנו נ' שוחט פ"ד 634, 640).

            לאחר פטירת האם (הדיירת המוגנת - י.ג.) - הדיירות המוגנת אינה עוברת להיות חלק מהעזבון (ראו ע"א 88/81 אלסחורי נ' מזרחי פ"ד ל"ז (3) 309, 316 ; ע"א 3505/96 שרעבי נ' קפרא פ"ד נ"ב (2) 419, 425).

            פועל יוצא מכך, שאין לתובע זכות לתבוע סילוק יד ודמי שימוש כנגד אחיותיו מכוח צו הירושה, באשר זכות הדיירות המוגנת אינה חלק מעזבון האם, ולאחר פטירתה עבירותה של הדיירות המוגנת ליורשים מוגבלת עפ"י הוראות סעיפים 27-20 לחוק הגנת הדייר.

8.         וכאן אנו נדרשים לשאלת מעמדו של התובע בדירה -  האם התובע הינו דייר מוגן בדירה, באשר אם אינו דייר מוגן בדירה - לא קמה לו זכות לתבוע סילוק יד ודמי שימוש מאחיותיו המתגוררות בדירה. לדייר המוגן זכות חזקה במקרקעין מכוח דיירותו המוגנת בלבד. זכות החזקה הנגזרת משכירות מוגנת שונה בתכלית מזכות החזקה הנגזרת מבעלות (ראו ע"א 4639/91 מנהל מס שבח נ' חזון פ"ד מ"ח (3) 156, 169).

            מקובלת עלי עמדת ב"כ האפוטרופוס הכללי שאם יקבע שהתובע אינו דייר מוגן - אין צורך להכריע בשאלה האם הנתבעות 2-1 הינן דיירות מוגנות. סוגיה זו ניתן להשאיר להכרעה בהתדיינות בין בעל הדירה (חברת דינר בע"מ) לבין הנתבעות 2-1.