נדחתה תביעת אב לקבל משמורת על בתו

הצדדים התגרשו בגט ביום י"א טבת תש"ס (20.12.99) על פי הסכם מיום 16.11.99 שאושר ע"י ביה"ד וניתן לו תוקף חוקי של פסק דין.

בענין משמורת הקטינה, ילידת חודש אוגוסט 1997, בסעיף 3 א' בהסכם נכתב: "הקטינה תשאר במשמרתה וחזקתה של האשה עד הגיעה לגיל 18 שנה".

ביום י"ג שבט תשס"ג (11.01.03) הגישו הצדדים בקשה לשינוי ההסכם בענין משמורת הקטינה.

ביה"ד אישר את ההסכם המתוקן בענין משמורת הקטינה ונתן לו תוקף של פסק דין.

בסעיף 2 בהסכם נכתב: "הקטינה תסע עם הבעל ביום 17.01.03 למשך תקופה של כחצי שנה ותשהה עמו בחו"ל".

בסעיף 3 נכתב: "הבעל יהא זכאי להוציא את הקטינה יחד למקום מגוריו הקבוע בארה"ב וניתנת בזאת רשות האם לכך על פי כל דין. האם מסכימה כי הקטינה תתגורר עם האב במקום מגוריו הקבוע בארה"ב".

בסעיף 4 נכתב: "הסדרי הבקורים יקבעו בהסכמה בין ההורים לטובת הקטינה למשך תקופה זאת".

ביום כ"ג אייר תשס"ג (25.05.03) הגיש האב לביה"ד בקשה למשמורת הבת או לחילופין להמשך משמורת זמנית.

ביום ב' בתמוז תשס"ג (02.07.03) ביה"ד החליט לדחות את הבקשה להאריך משמורת הבת לאחר חודש יולי 2003 ועל האב להשיב את הבת לאמה ונקבע מועד לדיון. ניתנה הוראה לשירותי הרווחה להמציא תסקיר.

ב"כ האב הגיש לביה"ד הגדול בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

ביום כ' תמוז תשס"ג (20.07.03) החליט ביה"ד הגדול לעכב ביצוע ההחלטה המחייבת את האב להשיב את הבת לאמה.

ביום 17.09.03 התקבל בביה"ד תסקיר שירותי הרווחה שנכתב ע"י פקידת סעד עו"ס חדוה עינב.

ביום כ"ו אלול תשס"ג (23.09.03) החליט ביה"ד:

א.        משמורת הבת היא אצל האם ועל האב להשיב את הבת לאמה.

ב.         האב רשאי לבקר את הבת בימים ראשון , שלישי וחמישי בין השעות 16.00 - 19.00.

ביום כ"ח אלול תשס"ג (25.09.03) החליט ביה"ד הגדול שלא להיענות לבקשה לביטול עיכוב הביצוע לפני קיום דיון בביה"ד.

ב"כ האם עתר לביהמ"ש העליון נגד החלטת ביה"ד הגדול. 

ביום א' חשון תשס"ד (27.10.03) החליט בית המשפט העליון:

"אין ספק בדעתנו כי לא נוכל ליתן צו אופרטיבי לעת הזו. הסכסוך בין העותרת לבין המשיב תלוי עתה ועומד לפני ביה"ד הרבני האזורי בחיפה. וכל עוד לא החליט ביה"ד הרבני האזורי בנושא לא הונחה עילה להתערבותנו. בה בעת ברצוננו להעיר הערות אחדות.