נדחתה תביעת אב ושני קטינים לחייב את האם להשתתף במזונות הקטינים

לפני תביעת אב ושני קטינים, המצויים במשמורתו, לחייב את אמם להשתתף במזונות שני הקטינים.

העובדות

1.         בני הזוג נישאו כדמו"י והתגרשו בשנת 2001.

2.         מנישואי בני הזוג נולדו להם 3 ילדים. שני בנים (להלן:"הבנים"), אשר ביום הגשת התביעה היו בני 17 ו-16 בהתאמה, ובת אשר ביום הגשת התביעה היתה כבת 13. כיום שני הבנים בגירים, והבת עודנה קטינה.

3.         ביום 5/10/00 ניתן פס"ד למזונות האשה ושלושת הקטינים (תמ"ש 4860/99 ) ע"י המותב הקודם שדן בתיק זה (כב' השופט י.גרניט). הבעל עירער על פסק הדין. בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יבוטלו מזונות האשה ואילו מזונות הילדים ישארו על כנם כפי שנקבע בפסה"ד, דהיינו 1,000 ש"ח לכל ילד, בתוספת מדור הקטינים בסך 240$ לחודש.

4.         בחודש ינואר 2002 עבר הבן האחד להתגורר עם אביו, ובחודש מאי 2003 עבר גם הבן השני להתגורר עם אביו.

5.         ביום 24/6/03 ניתן פס"ד ע"י ביה"ד הרבני האזורי ברחובות לפיו, לאור הסכמת הצדדים, נקבעת משמורתם של שני הבנים אצל האב.  פסה"ד הוגדר כזמני עד לקבלת תסקיר לשכת הרווחה בנושא זה.

ביום 8/12/04, לאחר קבלת תסקיר, קבע ביה"ד כי משמורתם הקבועה של הבנים תהיה בידי אביהם.

6.         ביום 30/11/04 נתן ביה"ד הרבני פס"ד המסדיר את ענייני הרכוש שבין הצדדים וקובע את האיזון הראוי בנוגע לחובותיהם המשותפים.

טענות התובע

1.         על האם מוטלת החובה להשתתף במזונות הבנים החל ביום שעברו להתגורר בבית האב,  מדין צדקה.

2.         מצבו הכלכלי של האב קשה ביותר והשתכרותו נמוכה. בעבר נזקק לגמלת הבטחת הכנסה והוא שקוע בחובות כבדים. מצבה הכלכלי של האם שפיר בהחלט. מלבד משכורת מבוססת וקבועה, קיבלה האם את חלקה בדירת המגורים בסך 70,000$. היא מבלה בסופי שבוע בחו"ל, רכשה לאחרונה רכב חדיש ואת הוצאות אחזקת הבית היא חולקת עם בן זוגה המתגורר עימה.

3.         בהתאם לקביעת ביהמ"ש העליון, פסיקת המזונות צריכה להיות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות על דרך שוויון.

4.         לאור העובדה שיחס השתכרותם של הצדדים היא 40%-60% לטובת האם, הרי שעליה לשאת ב-60% מחובת מזונותיהם ומדורם של הקטינים, דהיינו, 900 ש"ח לכל ילד, החל ביום שעברו להתגורר עימו ועד הגיעם לגיל 18, או עד גמר לימודיהם התיכוניים, לפי המועד המאוחר יותר.

טענות הנתבעת

1.         תביעת האב נגועה בחוסר תום לב, שכן אין הוא מגלה לביהמ"ש כי איננו משלם את תשלומי מזונותיהם ומדורם של ילדיו, כפי שנפסקו בפסק הדין, אלא סכומים קטנים בלבד מעת לעת במטרה להמנע מפקודות מאסר בהוצל"פ וכדו', וזאת מזה שנים רבות.

2.         במשך שנות מגוריהם אצל אימם, לא זכו הבנים לקבל מאביהם את מזונותיהם כפי שהיו מגיעים להם ע"פ פס"ד. עתה מנסה האב "לגלגל" על האם את החובה לשאת במזונותיהם, שעה שהם בחזקת האב.

3.         האם עובדת כשכירה בעיריית -----. שכרה קבוע ולא משתנה. היא מפרנסת עצמה ואת הבת הקטינה שבמשמורתה בקושי רב, וקל וחומר שאין בכוחה לפרנס את ילדיה שבמשמורת האב. האב, מנגד, עובד כנהג מונית בקו רווחי ביותר, והינו בעל יכולת כלכלית גבוהה בהרבה מתלושי המשכורת אותם הציג לביהמ"ש.

4.         חוב המזונות בהוצל"פ, לו טוען האב, איננו חוב שנגרם לו כתוצאה מכך שזנח את ענייניו המשפטיים לצורך הטיפול בילדיו שבמשמורתו, בהתאם לטענתו, אלא חוב ישן שנצבר עוד בתקופה בה היו הבנים במשמורת האם.

5.         ע"פ הפסיקה, האם חייבת במזונות ילדיה מדין צדקה רק לאחר שסיפקה קודם את צרכיה, ורק אם הוכח כי הינה אשה אמידה, בעלת מצב כלכלי שפיר. במקרה דנן, לא הוכיח האב יסודות אלה ועל כן אין מקום לחלוקת החיוב במזונות הבנים על כתפי שני ההורים גם יחד מדין צדקה.

ה ה כ ר ע  ה

1.         תביעתו של האב מבוססת על ההנחה בדבר חובתה של האם לזון את ילדיה מדין צדקה.