נדחתה תביעה נגד עיריית כפר-סבא להשבת אגרות והיטלים

1.                   1.                    תביעת התובעת היא להשבת אגרות והיטלים שנגבו ממנה שלא כדין לטענתה על ידי הנתבעת כתנאי לקבלת היתר בניה.

2.   2.    העובדות הצריכות לעניין :

(א)   (א)    התובעת שהינה חברה העוסקת בשיווק מערכות שינה, רכשה את זכויות החכירה לדורות במגרש המצוי ברח' השקמה בכפר סבא והידוע כחלקה 105  בגוש 7607 (להלן:"המגרש "), מכח הסכם מכר אשר נחתם ביום 18.10.93

(ב)   (ב)    הבעלים הקודמים מהם רכשה התובעת את זכויות החכירה- גולדשטייין יוסף, יעקובוביץ אהרון והאוזר בנימין  (להלן: "הבעלים הקודמים "), רכשו את זכויות החכירה מהעיריה מכח הסכם אשר נכרת ביום 3.3.68 (להלן: "ההסכם משנת 1968 ").

(ג)    (ג)      התובעת הגישה בקשה להיתר בניה בשלהי שנת 1994 וביקשה להרוס את המבנה הקיים שנבנה במגרש על ידי הבעלים הקודמים בשטח של 126.5 מ"ר ולהקים מפעל בשטח של 7,300 מ"ר. בעבור קבלת היתר הבניה, נדרשה התובעת לשלם לנתבעת (להלן:"העיריה ") אגרות והיטלי פיתוח.

(ד)   (ד)    מספר חודשים לאחר תשלום האגרות וההיטלים, פנתה התובעת לנתבעת והעלתה בפניה טענות שונות כנגד חיובה באגרות ובהיטלי הפיתוח. העיריה בדקה את טענות התובעת ובהתאם לחשבון חדש שערכה, זיכתה את התובעת בגין תשלומי יתר בסך 180,199 ש"ח, זאת לאחר שהחליטה להכיר בתשלומים ששילמו הבעלים הקודמים בעבר במסגרת ההסכם משנת 1968 כדמי השתתפות.

(ה)   (ה)    התובעת עתרה להשבת היטל סלילה, אגרת תיעול והיטל ביוב ששולמו על ידה. התביעה ברכיב היטל הביוב עמדה בכתב התביעה ע"ס של 499,430 ש"ח נכון ליום 1.5.95, אולם בסיכומים צומצמה התביעה ברכיב זה לסך של 5,614 ש"ח נכון ליום 24.1.95.

3.                   3.                    טענות התובעת ב"קצירת האומר ":

(א)   (א)    כל חיוב שהושת על התובעת בגין אגרת התיעול הינו חיוב יתר שאינו כדין שכן לתובעת לא ידוע על ביצוע עבודות תיעול כלשהן ע"י העיריה המשרתות את שטח המגרש. על פי חוק העזר לכפר סבא (תיעול), תשל"ג (להלן: "חוק העזר תיעול "), לא ניתן להשית חיוב באגרת תיעול, ללא ביצוע עבודות תיעול ע"י העיריה ובמימונה.

(ב)   (ב)    כל חיוב שהושת על התובעת בגין היטל סלילת כביש, הינו חיוב יתר שאינו כדין שכן על פי חוק העזר לכפר סבא (סלילת רחובות), התשמ"א-1981 (להלן:"חוק העזר סלילה ") בכדי להשית היטל סלילת כביש על העיריה לבצע סלילת כביש בתקופת חלותו של חוק העזר סלילה. במקרה דנן, העיריה לא הציגה מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד כי בוצעו עבודות סלילה בשנות ה-80. ככל שידוע לתובעת, רחוב השיקמה נסלל מכח החלטת מועצת העיריה משנת 1967 והוא נסלל בפועל בסמוך למועד החלטה זו. בסמוך למועד הקמת המפעל ביצעה התובעת בעצמה ועל חשבונה מפרצי חניה ברחוב השקמה בהתאם לדרישות העיריה וכחלק מתנאי היתר הבניה.

(ג)    (ג)     גם החיובים אשר הושתו על התובעת בגין היטל ביוב, הושתו עליה שלא כדין שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים מכח חוק עזר לכפר סבא (ביוב), תשל"ה-1974 (להלן: "חוק העזר ביוב "). תשתית הביוב העירונית המשרתת את המגרש תוכננה ואף הותקנה לכל המאוחר בתחילת שנות ה-60, בטרם כניסתו לתוקף של חוק העזר ביוב.  יש לראות בתשתית הביוב כתשתית אשר מומנה בשיטת דמי ההשתתפות ובנסיבות אלו, לא היתה העיריה להשית על התובעת חיוב כלשהו בגין היטל ביוב.

(ד)   (ד)    עפ"י ההסכם משנת 1968 שולמו לנתבעת תשלומים עבור עבודות פיתוח האזור ובכלל זה עבור כל עבודת תיעול שתשרת את המגרש, עבור סלילת כביש רחוב השקמה ועבור תשתית הביוב, ההסכם משנת 1968 עיגן את ה"חד פעמיות" של הוצאות הפיתוח ששולמו וקבע במפורש כי לא יחולו חיובים נוספים בגין פיתוח המגרש פרט להיטלים שפורטו בהסכם.

4.                   4.                    טענות הנתבעת ב"קליפת האגוז" :

(א)   (א)    הנתבעת טוענת כי כל ההיטלים והאגרות הוטלו על התובעות כדין עפ"י החיקוקים הרלבנטיים וכי לא גבתה תשלומים ביתר.

(ב)   (ב)    התובעת, המנוסה בהליכי הוצאת היתרים וביצוע תשלומים לרשויות השונות, שילמה את התשלומים הנתבעים על ידה מבלי לטעון ו/או למחות כנגדם. משכך, היא מנועה מלעורר טענה כלשהי הנוגעת לחיובים אלה.

(ג)    (ג)     התובעת שילמה את חלקם של התשלומים הנטענים על ידה לפני שנים רבות עד שכמעט חלפה תקופת ההתיישנות. בנסיבות אלו, חל שיהוי בהגשת התביעה שיש בו כדי ליצור הסתמכות ושינוי מצב לרעה אצל העיריה והתובעת מנועה מלהעלות טענות כנגד התשלומים ששולמו על ידה. לפיכך, יש לפטור את העיריה מחובת ההשבה וזאת לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

(ד)   (ד)    הבעלים הקודמים התחייבו לשלם לנתבעת עבור השתתפותם בפיתוח, סכומים מוגדרים המפורטים בסעיף 5 להסכם משנת 1968 ואשר אין להם כל רלוונטיות להיטלים נשוא התביעה.

(ה)   (ה)    העיריה גבתה את כל האגרות וההיטלים כדין, חלקת התובעת נמצאת באגן הניקוז המזרחי בו ביצעה העיריה בשנת 1993, השלמה למערכות תיעול קיימות בהתאם להחלטת המועצה מיום 5.11.90. ההסכם משנת 1968 אינו כולל התייחסות לביצוע עבודות ניקוז בחלקת התובעים בשנת 1993.

(ו)     (ו)      בשנות ה-60' סללה העיריה את רחוב השקמה ובגין הסלילה הראשונית השתתפו הבעלים הקודמים בהוצאות הפיתוח במסגרת ההסכם משנת 1968. רחוב השקמה נסלל בהתחלה ברוחב של כ-4 מטרים ועפ"י החלטת מועצת העיריה מיום 14.9.87, הורחב הכביש ב-3 מטרים נוספים. משכך, שילמו הבעלים הקודמים היטל סלילה בגין הרחבת כביש בשיעור 60% מגובה ההיטל. בשנת 1995, שילמה התובעת היטל סלילת כביש בשיעור 60% בגין תוספת הבניה לאחר שהעיריה הכירה בתשלומי הפיתוח ששולמו ע"י הבעלים הקודמים של הנכס כתשלום דמי השתתפות.